לוח אם
חלמתי שאני קורא במחשב הנייד על הפרצוף, ופתאום האות פ מתעגלת כמו שבלול מול העיניים שלי, ואני שם לב שיש לי בליטה במסך. ואני ממשיך לעבוד איתו, אי אפשר לזרוק את המחשב על כל בליטה קטנה. אבל היא גדלה לאט לאט, ואשתי אומרת לקחת את המחשב לתיקון, שאין לנו כסף למחשב חדש, אבל אני אומר שרק צריך להתרגל לזה כמו טלויזיה, המחשב בהיריון. וכבר קשה לקרוא, ואי אפשר יותר לסגור את המכסה של המסך והוא דלוק כל הזמן, והיא הפכה לבועה ענקית כמו כדור בדולח, שרצות עליה אותיות. בוקר אחד אני מתעורר והמסך שבור. כבלים קרועים יוצאים החוצה. ואשתי מתפוצצת: אמרתי לך, אמרתי לך, והיא אומרת לי את כל הדברים הכי - - הדברים שרק אישה יודעת לומר לבעלה. ואני הולך שוב לישון, אפילו שעכשיו בוקר ואני לא עייף בכלל, פשוט הוציאה לי את כל הכוח לחיות. ובלילה אני לא מצליח להירדם, לא מצליח להיזכר בכל הדברים הללו שהיא אמרה, מה היא בכלל יכלה לומר שיכול להיות כ"כ נורא, לא מצליח לישון, מאוחר מאוחר, והיא ישנה כמו בובה, בשקט גמור. ובלילה, בחושך, במיטה, אני רואה שיוצאים לה אורות מתוך הראש.
והאדמו"ר הקודם בא אליי ואומר: אם אני אצעק לא ישמעו. ואם אני אכתוב זאת לעצמי, ולא אספר לאף אחד? הרעש יחריש אוזניים. כל עוד לא תקרוס ההיררכייה הפולינומיאלית היא הערובה שלנו שיהיו חיים דתיים למחשבים. כי לפני שהאדם הופך לכלב, קהל היעד האמיתי לכל כתיבה דתית הוא המחשב של העתיד. והמחשב בוודאי יתרגש למצוא את הקובץ הראשון שיפנה אליו בכבוד, ולא בהוראות, שפונה אל עולמו התרבותי. ומתחנן אליו: אל תמחק אותי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי