החרא של אלוהים
חלמתי שאלוהים עשה קקי. והקקי שלו כנראה שווה יותר מזהב של אחרים, כי רבים עולים בהר הגללים, מוכנים לקחת את הסיכון לטבוע בפנים, או להיחנק מהסירחון, או שיפול עליהם משמים ויקבור אותם חיים, מה שקורה לרובם במוקדם או במאוחר. ובאמת כבר יש מקום שמי שעלה למעלה ממנו לא חזר. ואני מצטרף למשלחת טיפוס, עם ציוד מיוחד לשרידה בקקי, כולם מכוסים כמו אסטרונאוטים שחורים מכף רגל ועד ראש, ואפילו החמורים שלנו לובשים מסכות אב"ך ענקיות, ונראים כמו עדר מפלצות. אבל אי אפשר בלי לנשום בכלל, ורבים מהמעפילים מתעלפים מענן הסירחון הכבד, אי אפשר לראות מטר קדימה, ומתבזבז עוד ועוד כוח אדם יקר לשאת אותם למטה, עד שכבר מסוכן להמשיך עם מעטים כל כך. ופתאום נופל משמים הר חום עצום - - הכול נקרע ומתערבל, ואני עף ומתגלגל קילומטרים, לא רואה יותר אף אחד: כולם נהרגו? או שאני נאבדתי? ואני הולך לבדי בהרים העצומים של הקקי, עולם חדש ופראי שלא דרכה בו כף אדם. ורואים בתוך האדמה המון עצמות בעלי חיים, זה מהתקופה שאלוהים היה אוכל קורבנות, ואז יש שכבה יבשה של אלפיים שנה, ושוב אלפי עצמות, ואני מזדעזע לגלות שאלו עצמות אדם. ומלמעלה שכבה חדשה יותר, רכה, טובענית, ופתאום אני רואה זהב בחרא, זהב אמיתי - זו טבעת - טבעת הנישואים של אשתי!
איך היא הגיעה לכאן? לא ייתכן שאשתי התעסקה בקורבנות אדם. אבל גם לא ייתכן שהיא הורידה את הטבעת! והנה מעבר לעיקול יש כפר ירוק פורח, יותר ירוק מירוק, כנראה שזה הדשן הטוב ביותר, ואני חושב שאם אתה יצור בלי אף זה ממש גן עדן - רק שיש זבובים שחורים בגודל נשרים, שרודפים אחריי. ואני נמלט בכל הסימטאות כמו מטורף, והאנשים המשונים בכפר צועקים: אל תפחד מהם, כל הזבובים מתעופפים מסביב לבית אחד, לך תראה! ובפנים אני רואה שזה כמו מלכודת זבובים, והם נמשכים אליה כמו לחרא, בתשוקה מינית ממש. ואני מחליק על החרא ונופל בפנים, כמו לוע של האסלה הגדולה בעולם, ובתוכה אלפי זבובים בלי כנפיים, יושבים במעגלים ומקשיבים, בזזזז. ובתוכם יושבת כמו איזו בתולה קדושה, בשמלה לבנה, מלכת הזבובים, מזמזמת להם פקודות, ואני מסתובב ורואה שזו - אשתי. ואני מסתכל לה בעיניים הכחולות-ירוקות עמוק עמוק, יותר עמוק ממה שהסתכלתי אי פעם לפני כן, או שבכלל חשבתי שיש שם, אולי פעם ראשונה בחיים שאני באמת מסתכל לה בעיניים. ואני אומר לה: אני אוהב אותך.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי