אל תיגע פן תיפגע
חלמתי שאחרי האולטראסאונד נכנסתי לסופר, קשרתי את הכלבה, וחסיד שוטה אחד אמר: אני אוהב כלבים. אני אשמור עליו. כשיצאתי מהסופר הוא התקרב יותר מדי: בוא אני אגלה לך סוד. זה לא כלב. זה בנאדם. ושאלתי: לא בתאדם? והוא התקרב לטווח 0: לבש שחורים והתעטף שחורים ולך למקום שאין מכירים. בוא אליי, אף מילה. אנחנו יודעים מה זה ברית מילה. ואני הולך ויש שם אולם שמחות, ומכריזים: פרידה מקצין זנבות ראשי. הולך הביתה, יום שישי. יותר מדי רוגעלך. יותר מדי טוב, הלך. אחריו המבול. פשוט יותר מדי, טוב בשבילנו. השטריימל צריך ראשים כמוך. והוא עולה לבמה ומספר: הכל חלק מדי, חשוד כמו ביצה. אף כלב לא נובח באמצע המבצע. יודעים רק איך נכנסים. כמה אתם כבר יוצאים? ואז היא הסתכלה בי בפחד בחניון: אפשר לומר דבר כזה רק אחרי הרבה מאוד ניסיון. וכולם מוחאים כפיים, והפקידות מקוננות: מתי ילמד לעוף, בלדבר אתה אלוף. מי שקופץ ראש לתוך שטריימל תמיד מחכה לו נחיתה רכה, וביצה קשה. ואני קופץ: לא לא מוכן. אותו קיץ, החיוך מתחת הקסדה שלה, מזמן. להגדיל ראש, מצחיקה, לא הפעם. השמש שקעה, והבה"ד נראה כאילו הרס"ר השתגע, וצבע את הבה"ד באדום. הסתכלתי עליהם, הסתכלתי עליך, אחרי סעודה שלישית. שרים ושרים ושרים, ואני יושב ביניכם ושותק. והשד אומר: שנים אף אחת לא רצתה לדבר אתך. מי היה מאמין שלא יהיה לך כוח לדבר עם בחורה? הבחורה הזו היא אשתך.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי