אישה, חצי אישה
חלמתי שאני חי הרבה דורות. ואף אחד כבר לא יודע מי היא הייתה. וילדים מתקרבים לספסל שלי, ואני לוחש, אתם יודעים, מה שהכי כואב זה לא שזה כואב, אלא שזה כבר לא כואב. והילדים? איחלתי להם שימותו. אף פעם. לא. מאוחר מדי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי