?
חלמתי שאני החסיד האחרון של אליהו. וקוראים לי העורב. ואין לי למי להעביר הלאה את הסוד. אז אני לוקח את המגילה ומתחיל לאכול אותה. קרע אחר קרע. פסוק אחר פסוק. הם לא מסוגלים לעכל רעיונות, אז אני משכתב אותם בעברית מודרנית, כשכל משפט הוא ביס אחד: אליהו טיפס לראש הארגון במשך 40 שנה, ונעלם בערפל. ואז הוא ירד מראש הארגון ונתן לנו את התורה הארגונית. כל ארגון הוא ארגון דתי. בכל ארגון צריך כהן (מצביא), לוי (נביא), וישראל (מלך). כל מחלקה בארגון היא ארגון. כל אדם הוא ארגון. וארגון העל הוא אלוהים. בכל ארגון צריך מלחמה, בשני ארגונים אחרים. לכן בכל ארגון צריך כפילות פי שלוש. כל ארגון צריך לאהוב, שני ארגונים אחרים. הוא יכול לאהוב את זה שמעליו ואחד מבניו תחתיו ולהילחם עם אחיו, או להילחם עם זה שעליו ואחד מבניו ולאהוב את אחיו. השניים האחרים מבניו הם שופטיו, והמכריע הוא אביו. כששני ארגונים נלחמים המנצח מחליף את המפסיד, בעצמו או בבנו או בנכדו, והמפסיד מחליף את המפסיד, בעצמו או בבנו או בנכדו. המצביא אחראי למלחמה והמלך לאהבה והנביא לשפיטה. כששני ארגונים אוהבים הם יכולים להחליף בין שני בנים מבניהם, או בין נכדים מנכדיהם. הנישואים הם החלפת מלכים, כלומר החלפת האחראים לאהבה. אני הנביא. ואתם הכוהנים. והמלך? הביס האחרון נתקע לי במקור. אני נחנק. ואני חושב: למה החיים שלי מסתיימים במוות? הייתי הרבה יותר מעדיף שיסתיימו בסימן שאלה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי