לא התחתנתי עם סמרטוט
חלמתי שאליהו מופיע בטלוויזיה, והוא צועק כמו אחרון הפוליטיקאים: אבל אני לא מפחד, כי אני ראיתי את פרצופו האמתי של אלוהים, ואני יודע מה זה לחיות בכאב. אתם מאמינים בעצמכם, ומאמינים באשתכם, ומאמינים בילדיכם, אבל בי אתם כופרים. לכן יבוא היום ולא תאמינו בעצמכם, ולא באשתכם, ולא בילדיכם, אלא בי תאמינו, ובשמי תקראו לפני נוחכם, ולא בשמה ולא בשמע. וכל הארץ תשמע. מחללים בשבת בחליל מהצד, ואוכלים חזיר בפסח. שוברות לבבות ביום איפור, ומכות לבבות ביום כיפור. לכן בא לכן יום כיעור. עוד תישמע מתוך האדמה צעקת אימא וצעקת "אימא". תינוק ולא יינוק. שתוק ולא אשתוק. אם ילחש נחש, אם יקיש מקש מי לא יקרא. אם העורב יחזור קרא קרא. אם היונה תהיה לזונה. אם כלבי הנאמן יהיה לחתולה. כלבים הייתם לי ישראלים, לכן עוד אקשור אתכם ברצועה. עוד אוציא אתכם לטיול בגלות (בחו"ל!). עוד אשחרר אתכם מעולי המעיק, ותרדפו אחרי חתולות בזבל. מי אמר שלא כיף איתי? אני ראיתי את הקוקו של אלוהים, ואני יודע מה זה לחיות בכיף. אין לכם ממה לפחד.
וכולם מריעים, ומלמעלה מפציצים את כל המדינה בניירות המצע - "הפתרון האינסופי". וכתוב בפנים: ראיתי את כל ישראל בתוך ההרים. מתים, מתים, יום כיפורים. דם לבן. מה לך אליהו כאן. פה זה בית קברות, לא רציתי לקבור אותם בגלות. רק בישראל. ואליהו מתפלל: ואנא, אל תעשה הפעם חצי עבודה. זה לא יהיה שווה כלום אם רק היא תמות, ולא אני. והוא יורד מהבמה והתשדיר מנגן: אני רוצה שואה / להיות דור ראשון / להתרחץ עם סבא שלי באותה מקלחת. והקריין מבטיח: בשואה, גם מי שמת מהחלקה על בננה, מת בשואה. אבל אחרי הבחירות מתברר שכמו תמיד - הבטחות לחוד ומציאות לחוד. ואליהו כועס: היטלר היה המשיח. זה אנחנו שלא היינו בשלים לעלות לשמים. חייבים לקלקל בעוד שורה מיותרת אחת. בהיסטוריה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי