אישי. נא לא לקרוא
חלמתי שאני מחטט במחשב של אליהו. ואני רואה שם קובץ שחור נקודה לבן. ואני פותח במהירות לפני שהוא יחזור. אל יתעלל חכם בחכמתו, ואל יתעלל הגבור בגבורתו, אל יתעלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתעלל המתעלל: השכל וידוע אותי. אתם לא מבינים, אתם תמיטו עלינו שואה נוראה. האיראנים הם חסידי חב"ד. שכחתם לאיזו אכזריות מסוגלים אנשים שהמשיח שלהם מת. דוד מלך ישראל מת. אבל שאול לא יינחם. כי מה יותר חזק, אשמה או קנאה? לא לסלוח לה או לא לסלוח לעצמך? והשאלה הכי קשה - האם עשית את הטעות הנכונה? כי דווקא אם טעית בטעות, אין לזה מחילה. עכבר כמוך יודע מהההרגשה, כשכשכשמנתקים אותך מהמחשב, זה הסוף של כל מחשבה. אלוהים, למה בראת את האדם בלי זנב? אני באמת מתפלא על ספר בראשית שמזניח את העיסוק הדתי בשאלה הזו. אתם יודעים מה כולם אמרו אחרי הרצח? לא מתאים לו. אף אחד לא אמר: זה לא מתאים לה. הדבר הכי קשה הוא להתמודד עם מישהי שמעולם לא היכרת. איפה היית אז, נבלה? אני חייב להפסיק לחשוב על זה, אחרת זה יהרוס לי את חיי הנישואין.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי