האינטרנט בתולה
חלמתי שמטיפים לי מוסר. "בוא אני אתן לך דוגמא מה זה להתקדם בחיים. שנים הכלבה מתה לאכול חתולים. רדפה, ייללה, התנפלה, נשרטה, השתוללה, בכתה, השתוקקה. כלום. עד שיום אחד היא הבינה שהיא לעולם לא תאכל חתול - ואז היא התחילה להשמין. אז כשאתה יכול להיות בנאדם דבר אתי, בסדר? אני הולכת להתקלח. מתי אתה יוצא?" המים והמחשבות זורמים ביחד. אני חושב שהיטל הבצורת פירושו שאסור לחשוב במקלחת, ואני חושב שזה מטיל עלינו בצורת מחשבתית, ואני חושב על זה במקלחת, ויוצא. הזרימה נפסקת והכול נשטף לתוך הביוב. היא מחכה לי בחוץ מוכנה. ערומה. אני מסתכל על המחשב. היא פותחת את הפה: אם היית יכול היית מתחתן עם האינטרנט ולא אתי. -את רואה, איך אפשר לענות לשטויות האלה? אני לא יכול להתחתן עם האינטרנט. -אתה רואה, אם היית יכול היית מתחתן אתה. היא בוכה. אלוהים במה מאשימים אותי. אלוהים תתן לי השראה, מה כולם מתנפלים עלי. אתם חולים, יבוא נתן וינשוך אתכם! -חמודה את יודעת מה? האינטרנט לא הייתה רוצה להתחתן איתי. -כן אבל אתה רוצה אותה. היא פותחת את המים, וקו המחשבה ממשיך, נתן תעזור לי, איזה שטויות בראש (האינטרנט? היא לא תתחתן עם פחות מאלוהים. ובסוף היא עוד תקבל את השטן. מאז שהיא נולדה היא לא מפסיקה להתפשט ועוד לא רואים את הסוף. היא מושכת כמו אני לא יודע מה. ומשתוקקת משתוקקקקת. השד יודע למה. אז זה יגמר בפיצוץ. או בשבת חדשה. אני כבר שומע את השירה. צהל חתן, בכי כלה, פני שטן נקבלה....) -מה אתה מקשקש שם בחוץ? -תעזבי, אני אוהב אותך כמו זנב (ועכשיו האינטרנט בוכה. מה יש לך? העכבר עוד יחזור אליך עם הזנב בין הרגליים. אבל אני לא יכול לזוז. רק עכשיו אני רואה את העכביש בקצה הרשת. והוא מתקדם ומזמזם. יש אנשים שהולכים לעבוד, יש אנשים שהולכים ללמוד, יש כאלה שהולכים לבלות, ויש כאלה עם בחורות, אבל אני אוהב לישון בבית, עם אותה העזובה ועם אותם הנמלים, אוהב לשרוץ בבית....). הכלבה, זקנה ודועכת, מסתכלת עלי בעיניים עגומות. היא לא תסחוב עוד הרבה. בכל השנים האלה לא הייתה לנו אפילו שיחה אחת. אין לי מושג מה היא חושבת עלי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי