המפקד של אלוהים
חלמתי שגייסו את אלוהים לצבא. אמרו לו רוץ, תחזור, רוץ, תחזור... הוא לחש: חכו חכו בסוף תבוא שבת. המפקד צעק: מה אמרת? אלוהים אמר: לא אמרתי כלום. והנשק הוסיף בלחש: לחשתי. המפקד: ראיתי את השפתיים שלך זזות. אתה חושב שנשק זה לנשיקות? חכה חכה אתה תאכל אצלי עפר כל השבוע. קדימה זחל. כולם שנאו אותו, אבל אלוהים רק רצה להיענש. הוא צעק: שבעס! והשמיים ירדו לאדמה. שבת שלום. כולם חיפשו איך להרוג את הזמן, וירו לכל הכיוונים, חוץ מכיוון הזמן. דווקא אלוהים היה בכיוון הנכון, אבל ירה הפוך. כי דווקא השבת, שאלוהים נשאר רק בגללה, יצאה הביתה. וכולם חיללו אותה. המפקד התרגז: אני אראה לך! מה יש לך ביד? מה יש לך ביד? ואלוהים בכה: נשיקה. והמפקד התקרב: מה זה, מה יש לך בעיניים? ואלוהים ענה: חול. המפקד השתולל: מטומטם! מטומטם! ואלוהים אמר: אני לא מטומטם. אני פשוט לא רוצה לזכור מהצבא כלום כלום כלום.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי