לא סיפרתי לה איך השתחררתי
חלמתי שיום אחד לאלוהים התחשק להיות גנרל. והוא הפך את הדת לצבא. צבא אדיר, יש לומר. הטוב בעולם. צבא אימתני ומסודר לאללה. במצב כזה רק טבעי היה שאני אלך לקב"ן. לא היה תור בכלל, כי אף אחד לא העז ללכת לקב"ן בצבא של אלוהים. אפס משתמטים. והקב"ן היה איש גדול ורחב, כ"כ גדול שאי אפשר היה לראות את הראש שלו, וראו רק את החליפה האדירה שלו שמסתיימת בתקרה ומכסה בעצם את כל החדר. ובקושי היה לי מקום להיכנס פנימה. אז נדחקתי ועמדתי ליד הדלת, והתחלתי להרצות את טענותיי למה שהיה נדמה לי כחלק מהחולצה, מתחת לבית השחי. "אני לא יודע אם אני מוכן לזה. אני מפחד להפסיד את מה שיש בצבא. את כל הבנות שיש בצבא, והצבא מלא בנות טהורות, רעננות, חדשות, עם לב נקי. את החיוך של הפקידה. כמו הפקידה שלך כשנכנסתי. את האפשרות לפגוש את אשתי בצבא. אתה יכול להעביר אותי ליחידה של בנות?", ואז הקב"ן פתח את הפה. ואכל אותי. והתחלתי לשחות בתוך חומצה שורפת. ולפני שהתאכלתי לגמרי, הספקתי להרגיש שהיו שם עוד שלדים. יום אחד הכלב שלי הלך ברחוב, וראה שם ערימת חרא ענקית, בגודל של בנאדם. והוא נמשך ונמשך להריח, ולא היה מוכן שייקחו אותו משם ומשך כמו חיה והבעלים החדשים שלו בקושי גררו אותו משם, והוא השתולל ובכה כל הדרך, כי הם חשבו שהוא נמשך לריח של חרא, אבל הוא נמשך לריח של בנאדם. ומאוד אוהב עצמות.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי