אני לא מכירה אותך. המחשב שלך מכיר אותך יותר ממני
חלמתי שפתאום אני רואה נמלה על המסך. ואני מוחץ אותה. והנה עוד אחת. ואני עוקב אחריה, ורואה שהיא נכנסת לי ברווח בין המסך למקלדת, לתוך הנייד. היא יכולה להתחשמל ולעשות קצר ולהרוס את המחשב! ואז אני רואה שיוצאות משם עוד נמלים. לתדהמתי אני מגלה שיש לי קן נמלים בתוך המחשב. ואני חושב אם לא עשיתי את טעות חיי כשהתחתנתי עם אשתי. ומשהו שמישהו אמר מערער אותי לגמרי, אבל אני לא מצליח להיזכר מה היה המשהו, ומה שהוא כנראה העיקר כאן, מי היה המישהו. רק זכור לי ירוק של דשא. אשתי מתנפלת עלי שאסור לי להרגיז אותה שהיא תפיל, למה אני לא יכול לכבד, למה לא, למה למה לא, למה לא עמדתי בצפירה. אבל עמדתי בצפירה! ראיתי אותך איך אתה מדבר עם הכלבה. את יודעת את צריכה לעבוד במשטרה. אפילו ראיתי חרדי הולך. ואני מרגיש בחוש את ההתנגדות מעומק הנפש לעמוד בצפירה, דווקא כי זה דבר כ"כ דתי העמידה הזו, כ"כ דתי וזר. דת זה לא צבא! ואז אני חושב מה אם אני אהיה חרדי. היא תשנא אותי, היא תגרש אותי, אני חייב לברוח אל הכלא, אל הכלא, זה יהיה השחרור הגדול. ואז אני עומד בתפילה, כבר שחור לגמרי. ומתחיל לדגדג ולהציק לי במצח. ואני מוחה זיעה וממשיך להתנדנד. ושוב המצח. ואני לוחץ שם, מוריד את האצבע ונחרד! כי אני רואה שהרגתי נמלה בשבת. ומסתכל אם מישהו בבית כנסת הסתכל. ואז עוד פעם דגדוג. ואין לי ברירה אלא להרוג ומהר, למרות שאני יודע שזה כבר אבוד, שתכף הם יתחילו לצאת עוד ועוד. אבל אני הורג והורג. כי אני מפחד שמישהו יראה. כי אני מפחד שמישהו יגלה. כי אני כבר מבין מה יש לי. יש לי קן נמלים בתוך השטריימל.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי