נייר טואלט
חלמתי שאכלתי קוגל מקולקל. ואני חייב לעשות דחוף דחוף, ואין לי איפה ואין לי איפה, וברגע האחרון אני מוריד את השטריימל ומשתמש בו כסיר לילה. ואז אני רואה שיש קרעי דפים בתוך הלכלוך, מגעיל לגעת אבל אני רואה שאלה דפים קדושים שחייבים גניזה. אבל אני לא אכלתי שום דבר כזה! ואשתי בדיוק נכנסת! ואני מנסה להחביא את זה והיא שואלת מה יש לך שם? כלום, כלום. אתה מנסה להסתיר ממני? לא, לא. אז אני רוצה לראות! מנוולת! אני לוקח את השטריימל ומלביש לה אותו על הפרצוף. וברגע זה נכנסת הילדה, שלמרות הכול הכול שנינו לא רוצים שהיא תתקלקל. והיא שואלת למה לאימא יש מסיכה שחורה? ואשתי מתאפקת ככל יכולתה. אבל לא יכולה לדבר משם. ואני יודע שכל נטל ההוכחה עליי ואין לי מושג מה לענות. -שטריימל זה, זה שטריימל. שטריימל זה זנב, זה שאריות של שועל זה, זה דפוק, שטריימל זה על הפנים. ואשתי כבר לא מחזיקה מעמד, ומתחילה להתפקע מצחוק. צחוק מר ונורא. והמסכה נופלת לה, והילדה מתחילה לצרוח. ואני רואה שבפתק שנדבק לה על האף כתוב לא תנאף. ואני שואל: את שמת את הפתק הזה בתוך הקוגל?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי