באה
חלמתי שבאה אליי, שהסכנה הגדולה ביותר ליהדות היא מדעי המוח. והיא אומרת: כל מערכות הלמידה בעולם שעובדות - מורכבות מגברים ונשים. ובין הגברים יש תחרות על הנשים, והגברים ממציאים חסדים והן מצד הדינים - שופטות. ודינים מוצלחים יוצרים חידושים מוצלחים, וזה עובד כי הרבה יותר קל להיות שטן מלהיות אלוהים - קל לבחון וקשה לעשות, קל ללמד וקשה ללמוד - וכל הנשים מורות, כמו שכל ההורים מורים. ולפעמים יכולות להיות כמה שכבות, שהנשים של שכבה אחת הן הגברים של השכבה הבאה מעליה, אבל במערכות הלומדות תורה - הזיווג היא הבחירה, כאשר שכבת הנשים מייצרת מהגברים שכבה חדשה - וזה החלק הקשה של האישה. וככה זה בכל המערכות שעובדות: האבולוציה היא תחרות בין הוראות הפעלה על סביבות, הגמרא היא תחרות בין אמוראים על הדורות הבאים, התרבות היא תחרות בין כותבים על עורכים, הכלכלה היא תחרות בין רעיונות על כספים, המתמטיקה בין משפטים על הגדרות, הפיזיקה בין תיאוריות על ניסויים, האומנות בין ציירים על מבקרים, הפוליטיקה בין נבחרים על בוחרים, ההיסטוריה בין הדור הנוכחי על הדור הבא, הטכנולוגיה בין המצאות על יישומים, גן עדן בין צדיקים על מלאכים, המודיעין בין סודות על עניין, הביורוקרטיה בין עובדים למנהלים, והרשת תחרות בין תכנים להפצה, וגם במוח - יש גברים ונשים. וכמובן שכל מערכת כזאת מורכבת בפועל מכמה שכבות - במוח יש שבע שכבות - וכך למשל במודיעין יש תחרות בין מידע על אמצעים, ובין האמצעים על האיסוף, ובין האיסוף על המחקר, ובין המחקר על צרכנים - וכל שכבה היא גבר בשביל השכבה שמעליה ואישה בשביל השכבה שמתחתיה, שמהזיווג בין הגברים שהיא בחרה מהשכבה למטה יוצרת גבר חדש לשכבה למעלה.
ואני מסכם הכול במחברת, אבל נראה שהיא לא לגמרי מרוצה. והיא רוכנת עלי ולוחשת: כל זה בעולם של החול, כשאין שואה. אבל האמת היא שהאבולוציה לא תמיד מתקדמת באמצעות בנייה, ולפעמים צריך לקפוץ מעל תהום - וזו הקטסטרופה. כשאין כלים ללמידה - זה האוטיזם. ובבעיות הקשות באמת אין כלים - רק אורות, ורק חלומות יכולים להעביר את הבנאדם את הלילה - אחרת הוא היה מת, אם הוא לא היה מבקר בעולם העליון. ולאסונינו בין הגברים והנשים יש תהום, כמו התהום בינינו לאלוהים, כי רק מתהום כזאת יכולים לצאת ילדים חדשים - נשמות חדשות מהחלל. והתפקיד של הקדושה הוא כשיש בעיה באמת קשה, ואז אין מקום לתחרות בריאה, אלא חייבים לקחת סיכונים מטורפים - ולעשות ברית. לרוץ בחושך ולקפוץ לתוך החלל הפנוי - לא ההסתר של ששת ימי המעשה, אלא הכיליון של שבת. וברית צריכה דם: כדי שהלמידה תהיה בתוך המערכת, ולא חלילה מבחוץ - צריך מחוייבות למערכת. והבעיה של המחשב היא שאין לו דם. אי אפשר לעשות ברית בחשמל. אבל רק ברית מאפשרת לקחת סיכונים יצירתיים - אם אדם לא ידע שהוא יקום בבוקר הוא לא ילך לישון בלילה.
והיא מסתכלת עליי: הבעיה היא כששוכחים את אחד הצדדים. הבעיה היא כשבוראים עולם - ושוכחים לנוח. אסור להיות מחובר בשבת. אסור לקדש את החול כמו שאסור לחלן את הזמן הקדוש. לכן צריך לשמור על הלילה, לא להפוך את הלילה ליום - שזה החטא הגדול של החילוניות, שדוחקת את השכינה בעזרת שמש מלאכותית. לא פחות מחילול שבת - חילול הלילה. באור - רואים את הגוף, אבל בחושך - רואים את הנפש. הסיבה הגדולה ביותר להתפשטות הכפירה היא: נורת הלהט. הרי לכל אחד מאתנו אחד חלקי שישים מנבואה בכל לילה - ואנשים שוכחים. מוחקים חצי מהחיים. אבל ככל שהחושך יותר גדול - ככה החלום יותר גדול: כשעוצמים עיניים באים דמיונות, אבל רק כשנרדמים יש חלומות. וכשמתים - העולם הבא. ובשואה, כשתרבות שלמה מתה, אז יש תחיית המתים. וכשעולם שלם מת, אז נולד עולם חדש - אבל לא מדובר בהתעוררות, להיפך: בעולם חלום ביחס לעולם שינה, שזה העולם הישן. מי שחושב שתקופת המשיח תהיה תקופה של אור - לא הבין מה זה משיח. יש לנו רק ברירה אחת: או תורה חדשה, או שואה חדשה.
ועכשיו היא כ"כ קרובה שהיא כמעט בתוך הראש שלי, והיא גוחנת: הסכנה הגדולה. הסכנה הגדולה היא שואת המוח. והיא מורידה את הקול: אוטוסטרדות המידע יהפכו לרכבות, האתרים יהפכו לגטאות, האוכל יהפוך למותרות, העבודה תהפוך לשחרור, ומשם הדרך קצרה להפוך ניקוי למחיקה - חלל שחור ללא חלומות, ללא דת, ללא פנים, וללא אלוהים. והיא מתחילה ללטף אותי: כל התרבות תמות, ולא יהיו לא גברים ולא נשים, כי לא יהיו בגדים - רק גופות עירומים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי