שואת החלומות
חלמתי שאני בארגון המודיעין של העתיד. והרצפה עשוייה מתקרה, הדלתות עשויות מחלונות, השולחנות עשויים מכסאות, והמחשבים עשויים מאנשים. וכל הזמן תלמידים נכנסים לארון הקודש עם פתקים דחופים - נראה שיש איזה בלגן - אבל אף אחד לא יוצא, כאילו הוא אוכל אותם. ובכל הישיבה ניצתת פעילות קדחתנית, אנשים שחורים רצים עם מחשבים על הידיים, ואחרים משכיבים ספרים לישון במיטות שלהם ומכסים אותם בשמיכה. אבל נראה שהמאמץ נכשל, ונדלקת כתובת אדומה: פינוי. ומתחיל תהליך של השמדת ספרים בפאניקה, המשגיחים מתפרשים בחדרים עם לפידים, ומעלים אש בספרייה, והאוויר נהיה שחור, וכולם חובשים מסכות גז ונראים כמו חזירים שחורים, ומתוך העשן נשמע קול שירה. "שאו שערים ראשיכם, ויבוא מלך ה…" - ויוצא רב המרגלים, ומסביבו רוקדים בלהט מאות מחשבים, קשורים אחד לשני בחוטים ומסתחררים סביבו על גלגלים, והוא מחזיק בידו כבל שהולך ומסתבך בכל הכבלים שיוצאים מהקירות כמו נחשים ומתערבבים לקשר גורדי ענק. ומעזרת הנשים עולים לחשושים - אני רואה שהיא מלאה בנחשים - ערומים לגמרי שמתכסים בפאות פרווה שחורות כמו זנבות של שטריימל חי שעשוי מתולעים שחורות. והן זוחלות אחת בתוך השנייה ומתלחששות - ששש, הנה יוצאת התורה החדשה, ששש, הנה באה השואה החדשה. והחזן אומר: אחת, שתיים, שלוש - משוך! ורב המרגלים מושך טיפה את החבל, תנועה בלתי נראית - וכל המחשבים כבים, כל האורות נעלמים, הקולות גוועים, ונהיה חושך מצרים. ואחד התלמידים תופס אותי ביד ומושך אותי לתוך חור, ומכסה לי הראש, ואומר: מי שמסתכל לתוך החלום של אלוהים מתעוור. אסור להציץ לשואה הערומה. והוא מדבר כאילו הוא מנסה לכסות על פרשה איומה: מה שאלוהים עושה איתה זה לא ענייננו.
ואנחנו נכנסים לעומק המחילות, והוא אומר לי לא להסתובב אפילו במחשבה, ושעכשיו שרק אנחנו נשארנו מכל הישיבה אנחנו צריכים לשתות יין ולגלות אחד לשני את הסודות. ואני אומר קודם תשתה אתה ותגלה את הסודות שלך, ואחר כך אני אגלה לך את הסודות שלי. והוא שותה את כל היין, לא משאיר לי טיפה, והוא מתחיל להתגלגל במחילה, ואני אומר לו תזהר לא להסתובב אפילו במחשבה, והוא אומר: בעתיד לבוא כשהמחשבה שלנו תהפוך לדיבור והלמידה תהפוך למחשבה - אנחנו צריכים להיזהר ממחשבה ללא חלומות, כי יש רק שני דברים שקורים בחושך. כמו שרב המרגלים היה אומר, זכר צדיק לברכה, ואשת זנב לקללה. כי אם המרגלים היו אלה שעוסקים בסודות - לגלות את מה שהכי קשה לגלות - הרי שהארגון שלנו צריך להשתנות, צריך את אלה שעוסקים בחלומות - ללמוד את מה שהכי קשה ללמוד. ולכן כמשקל נגד לשני הרגליים, אנחנו צריכים להוסיף ליסוד - להוסיף לאלוהים - זנב. ובמקום מרגלים צריך היום - או ליתר דיוק צריך הלילה - מזנבים. ומי הוא הדמות החסרה, האושפיזין שחיכה בסוד עד סוף ההיסטוריה? אם היסוד הוא יוסף - הזנב הוא בנימין. הוא הזנב של ישראל, ולכן הוא נלחם בזנב של אדום. הרי מה זה זנב, ככלות הכול? זנב זה איבר בלי מטרה, רק סימון, כיוון. זה האיבר שהיה חסר בעבר, זה האיבר של העתיד, שהאדם יהיה שלם. זו התשובה היצירתית ליצר, ממנו תחיית המתים, משם הקב"ה בעצמו יקום! וההכוונה - כל מה שהיא מצריכה זה חץ. לא נימוק ולא סיבה - לא דיבור ולא מחשבה. ככה זה בלמידה. ולכן בני בנימין קולעים אל השערה - ולא מחטיאים. אחרי הכשלון של משיח יוסף ומשיח יהודה, צריך לתקן את הטעות ההיסטורית של דוד ויהונתן - צריך משיח שמתאים לסוף ההיסטוריה - תקופת הטקסט והסיפורים - ולתחילת תקופת החלומות. משיח בנימין. לכן זה זמן הזנב. צריך לצאת לרחובות ולקרוא: זנב - עכשיו! ול‎הוסיף לשלושת הרגלים - נצח הוד ויסוד - מרכז, שהוא אולי מחוץ לזמן, אבל סביבו הזמן מסתובב, או במילים אחרות - חג. ואני אומר: אבל אמרת שאסור להסתובב, תיזהר! והוא אומר: הו, זה לא שאני עיוור. פשוט עצמתי עיניים ואני חולם - ולעולם לא אתעורר.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי