המילה האיומה
חלמתי שאני לוקח את הבן שלי בסוד למוסד למודיעין ולילדים מיוחדים. ורב המרגלים - עם מוח שיוצא מהראש מרוב גדולתו - אומר מה זו המילה האיומה הזו? איפה יש אחד כזה בתנ"ך?! אוטיסט בשפת התורה זה אנכי, והוא שולח אותנו לסוף הפרוזדור, שזה לדעתו סוף העולם הזה, לכל הפחות. ויושב שם אדם הראשון ומתלחשש עם הנחש, הם מסתכלים על הילד, ואדם מתחיל ללחוש לי שעכשיו בשמים מכינים דגם - הוא קורא לזה צלם - חדש, שיחליף את בני האדם, ואנחנו מנסים לגלות מה מכינים לנו, כדי שנוכל לסכל את הבריאה הבאה, מה שנקרא מודיעין מסכל, ואנחנו, כן, אהמ, והנחש אומר - אבל אתה חייב לחתום לנו כאן בלי להסתכל על מה אתה חותם. והם לוקחים את הילד ומבטיחים להחזיר לי אותו חי או מת. והימים עוברים, והילד לא חי ולא מת, וכל פעם אני מתדפק על דלתות המכון ואומר שהבטחתם חי או מת. ואומרים לי שיעבירו את הפנייה ושהעניין בטיפול. ושאדם הראשון כבר לא נמצא אבל עכשיו יש מישהו שקוראים לו אדם האחרון. ובמקום ראש הנחש יש זנב, והם לא יודעים אם הוא קולט בכלל משהו, או שלהיפך הוא קולט הכול כמו מיקרופון. וגן עדן בעצמו הפך לחווה, ומגדלים שם מרגלים, כי לראש יש אובססיה לדעת הכול, ולא לעשות כלום. והכי הם רוצים לדעת מה מתכנן הזנב. הראש ממש אובססיבי על זה. ויש שם מישהו, שקוראים לו עוג - כי הוא הזכר של עוגה - שיודע מה מעניין אותך, והוא כל הזמן מאכיל אותך במה שמעניין אותך, ואי אפשר לצאת מזה, כי גם אם מעניין אותך מה יש בחוץ, הוא מאכיל אותך במה שיש בחוץ - ושם הם שומרים את האסירים המסוכנים ביותר. תיזהר, כי אם יש משהו שיעניין אותך אתה לא תחזור. אבל אני אומר ששום דבר לא מעניין אותי - אני חייב להציל את הבן שלי. ומצמידים לי משגיח, שקושר אותי בציציות, וברגע הראשון אני אומר שאני צריך ללכת לשירותים המיוחדים לבני אדם - ונעלם. ואף אחד לא יודע איפה אני, ומתחילים לחפש, לפני שהראש ישמע וישתגע (או יותר גרוע, לפני שחלילה אגיע לזנב). והם מתחילים לפזר כל מיני סודות מעניינים - ואני לא רוצה לדעת כלום. והם משחררים מהכלובים נשים מעניינות, שמסתובבות ערומות בין העצים, אבל אני אומר זהו, המאה העשרים היתה המאה של האישה, אבל עכשיו זו המאה של הבנים. והן קוראות לי: אדם, איכה? והנחשים נמתחים ונהיים ארוכים ודקים כמו חוטים, אבל אני חושב שהם כנראה לא מעודכנים, התקשורת והלשון שייכים לעבר, היום יש כבר מערכות ולמידה, ואם הם חושבים שהעניין הוא הכיוון של הלמידה - מצפה להם הפתעה. העונג כבר לא מעניין. למידה של דבר חדש באמת - כרוכה בכאב. ואני לא מפסיק לבכות על הבן.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי