יצחק חולם עם עיניים פקוחות
חלמתי שאני מאחורי מסך. כולם הולכים לכיוון אחד, ואני הולך לכיוון אחר. לקומנדו המיוחד - הקדוש. הרי יש 4 אפשרויות בחירה: הטוב והרע והחיים והמוות. וכולם אומרים עץ החיים. אבל הפריבילגיה שלי עכשיו - אני יכול לבחור בניצב ההפוך - במוות. ושיקרו לנו, זה לא עץ הדעת, זה מתחת. אנחנו לא בתחתית העולמות. כל מי שאומר שמכאן אי אפשר לרדת - יש מרתף למרתף. יש בסוף העולם אלף שנה בלי אלוהים, ושולחים אותי לבדוק מה כן יש שם. ונשמעת צפירה לכניסת האלף, וכולם מתלבשים בחולצות שחורות, והשכינה מכסה את העיניים ומדליקה נרות של חושך, ומברכת להדליק נר של העולם הבא - ולא רואים כלום. ואני מתחיל למשש שם עם העיניים, כי הראייה שלנו הופכת שם למישוש, ואני נוגע בתחתית הבור ביד, רגל, אדם. ופסים ארוכים כמו מסילת רכבת מובילים אל הראש - - יוסף שובר החלומות, שעוסק בשברון חלומות. ומכל התורה באים אליו עם חלומות - ואני מרטיב את המסך עם העיניים, וכתוב שם בשער למעלה: יוסף המשביר. בעל החלומות, יועץ גירושין. ואברהם דוחף שם בתור: איך זה שיצחק לפניי, ואני מתבייש בשבילם. אבל אברהם מוטרד מאוד, ושואל אותי אם אני יודע: באיזה מצב הכוכבים הופכים לחול?! וכמו כולם אני מחריש, אני לא רוצה לגלות לו. ואומרים לי שים לב שבסוף ספר בראשית יוסף פותר את החלומות של יעקב, יש אינפלציה אדירה של חלומות, ואז פתאום. ועד אחרית הימים בדניאל החלומות נשארים מתחת לאדמה, כל הלילה הארוך של התורה - לאיפה החלומות של כולם נעלמו. וחוש השמיעה הופך שם לחוש הטעם, ומגעיל אותי להתנשק איתם כדי לגלות את הסיבה. והשפתיים של הקב"ה דובבות בקבר, ואומרים: ישקני מנשיקות פיהו - אלו טעמי תורה. וכולם שואלים איפה השכינה, שתקים את הקב"ה מעפרו? ואני לא מבין מי זה כל האלה שמדברים, איפה הם בכלל. ואני ממשש ומגלה את האמת העירומה, לאן מובילים הפסים הרחבים, אנשים ללא גוף, ניקיון שהוא כיליון: שואת האינטרנט - ילדים שנמחים מהספר, כל הילדים מכל התורה - תורה למבוגרים בלבד, וגם הם הולכים ומתים. אפילו החרדים מפסיקים להביא ילדים. כי אין יותר נשמות חדשות - כלו נשמות שבגוף. ובמחזור כל הפיוטים הופכים לסיוטים, ומשתלבים מצויין בתפילה, וכבר אין הפרעות בבית כנסת, רק יזכור אחד גדול. ואני עובד שנים במרתף (גם למרתף של המרתף יש מרתף) - ליצור נשמה חדשה, נשמה חדשה אחת. ואחרי 100 שנים של עקרות אני מביא בן אחד - בן אחד בעולם - ואני אומר לו אל תבכה. אבל הוא בוכה. ותופסים אותי, ואומרים לי לקחת אותו אל ההר, ושהפעם מתכוונים ברצינות. אבל אני עדיין מעדיף להאמין שמדובר בחתונה. יש בת בעולם?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי