סיפורי מעשיות משנים עתידיות
חלמתי שאני שוב בהתחלה, ועוג מלך הבשן בא להעיר אותי: זה הזמן לסגור עיניים, להתפשט, לגדל זקן, ולצאת אתי למלחמה, מלחמה נגד הספר המסוכן - ספר הזוהר. והוא עומד עם רגל אחת במיטת אשתי ורגל אחת במיטתי: זו השעה להתנשק עם המסך, לראות מעבר למחשב, ולהמשיך את הפרויקט המשיחי של האדמו"ר האחרון, במקום שבו הוא נכשל - והפך לפרסה. והוא מנענע את ערש הברזל: עד סוף הקיץ הלילה יהיה יום, ואתה תחלום ותחלום - עד שאתה כבר לא תהיה אותו אתה, והשטן כבר לא יהיה אותו שטן, ואלוהים כבר לא יהיה אותו אלוהים. ואנחנו קמים והולכים. והנה אנחנו מתקרבים להר, והחמור אומר למלאך אל תיכנס, אבל המלאך לא מקשיב. אולי הוא לא שומע?! ואני מנסה לרמוז לו, יש פה סוד שאתה לא מבין, מרוב שהענק גדול לא רואים. המערה הזו שאתה מנסה להיכנס אליה - זה עין. אבל הוא רק חושב על הזוהר - ונעלם בפנים. ואני בא להציל אותו אבל החמור עוצר בי: אל תשלח יד אל המלאך. מי שלא שומע חמורים מדברים לא יוכל להביא את המשיח. בוא, אנחנו צריכים סוף סוף לסיים את התורה, לעשות למלאכים שואה ארורה, להפוך את היהדות מדת לבנה לדת שחורה. ואני אומר: תיזהר, אתה משעמם אותו! אבל הענק כבר עוצם את עיניו, ונרדם. סוף סוף סוף העולם. ואני לא רוצה לדעת מה הוא חולם.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי