האדו"ם
חלמתי שאני סוף סוף מבין את החיים השחורים. שצריכה להיות הפרדה מוחלטת בין הקודש לחול: מי שיודע מה אתה עושה לא יודע מי אתה, ומי שיודע מי אתה לא יודע מה אתה עושה. אסור שיהיה קשר בין העולם הבא, לעולם הזה. ומתחיל להיות זן חדש של חרדים אדומים. והבן שלי כל פעם שרואה אחד כזה מתחיל לצרוח, והחרדים האדומים נבהלים ונכנסים אל החורים שלהם. ואומרים שככה נוכל להגיע לאדמו"ר שלהם. אבל הבן שלי מתחיל לצרוח ולצרוח - ולא מפסיק. ובסוף האחיות הגדולות שלו לא יכולות וגם הן מתחילות, שש בנות צורחות, והאמא לא יכולה יותר ומתחילה לצרוח, והשכנים כבר לא יכולים וגם הם צורחים, וברחוב, מרוב צרחות, כולם צורחים, והלאה והלאה, העולם צורח, והאדמו"ר האדום מנצל את הרעש, ונעלם. ואני סוף סוף מבין את החיים האדומים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי