עשר ספירות לי יש/כל דבר יודעות הן/לצייר ולקשקש/גם בתוף מכות הן
חלמתי שלוקחים לי את הילד. ואני מסתכל על כל הספרים שקניתי לילד, ספרי הקודש הכופרים שהוא כבר לא יקרא. ופתאום אני רואה בין הספרים, במקום שחסר ספר, חוטים לבנים, שערות, ארוכות, עיניים. האדמו"ר המת. והוא כועס, הוא אדום, ואני מפחד שיבעיר לי את הספרים. והאדמו"ר פתאום מציץ ואומר - קוקו! ואני צוחק. ופתאום מהצד השני: קוקו! ואני מתפקע מצחוק. קוקו! קוקו! איפה אני? הנה אני. איפה אבא? הנה אבא. אבא בא. אבאבא.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי