בן אהובך כי זה
חלמתי שהבן שלי מסתכל עליי בעיניים הכחולות שלו, העיניים שאין בהן כלום. ואני מסתובב כמו חיה בספרייה, ובכל סוגייה שאני פותח יש הוכחה מהפסוק הזה, גדול עווני מנשוא, גם אם מתווכחים על מלפפונים חמוצים אמר רבא, דכתיב: גדול עווני מנשוא, כאילו זה הפסוק הכי חשוב בתורה. וכל מה שכתבתי אי פעם במחשב, מאות עמודים בפונט 1, אני פותח וכתוב בפונט ענק: גדול עווני מנשוא. כל הקבצים הושחתו, הכול הלך! ואני סוגר את הראש שלי כמו שסוגרים מסך, המצח בין הריאות, והבן שלי שכבר לא ידבר אומר: מה שעשית בגיל הרך. ואני שואל: מה, מה? ואומרים בגמרא: יש חטאים שאין עליהם תשובה. דכתיב: גדול עווני מנשוא. ואני אומר אבל איך יכולתי לדעת? ועונים: היית צריך לדעת, דכתיב: גדול עווני מנשוא. והמלאכים אומרים: לא עושים ניסויים בבניאדם, דכתיב: גדול עווני מנשוא. ואני צועק שאני כבר לא יכול לקרוא יותר כלום! ונותנים לי אות. רק שאני לא יכול לראות מה האות בין העיניים שלי. וכולם כשרואים מפחדים לפגוע בי, רק הבן שלי לא מפחד, כי הוא לא מסתכל בעיניים. ויום אחד אשתי חוזרת - ורוצחת אותי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי