משיח בת דויד
חלמתי שבמגילת רות האמיתית בועז אונס את רות, ונולד לה במחסן קוף, ונעמי מגדלת אותו, כי רות משתגעת. ונעמי משתדלת למצוא לו קופה הכי מתקדמת שיש, על גבול האנושי, כי תוך 3 דורות צריך לצאת ממנו המלך, ואיך אפשר אבולוציה ככ מהר. והולכים לשדכן של קופים. והשדכן אומר שצריך איזה מלאכית, פרפר מהעולם העליון, כדי שהממוצע יהיה הכי קרוב לבנאדם, אולי אפילו יצא קצת יותר מבנאדם, ואז ישדכו אותו עם תת-אדם, וככה יכיילו את זה. והכלה בוכה כל הדרך לחופה, ואף אחד לא מבין למה היא מוכנה להשתדך עם אחד כזה, עד שהיא מסירה את ההינומה. והקוף מתחיל לצרוח, לא מוכן לא מוכן, ותופסים אותו בכוח ומכניסים לחדר ייחוד. ואני לא מבין מה כבר יכול להיות, אולי פנים של חזיר, או שלפרפר יש פרצוף של ג'וק, או שלמלאכית יש פרצוף של רב עם זקן, או השד יודע מה. אני לא מצליח לראות. והנה נולד הבן שלהם, אבא של המלך, ויש לו כפתורים במקום עיניים, התקדמות! נעמי שמחה, היא כבר זקנה ולא רואה ורק ממששת, אף אחד אחר לא רוצה לגעת, לא רוצה לדעת, והיא לוחצת לו שם על הדברים, מחפשת לו כלה מתאימה, שתהיה בדיוק ההפך שלו מהצד השני. והיא ממששת בבתי יתומים, מישהי שאיפה שיש לו אף יש לה פה, שאיפה שיש לו חורים בפרצוף לה יש חיבור, שהכניסות והיציאות מתאימים, והנה היא ממששת אחת, שמצאו אותה זרוקה בתוך שטריימל, בפתח בית היתומים, ונעמי מתחילה לצרוח, ואני לא מבין, אני מצליח לראות. מה כבר יכול להיות? ואני ממשש את העיניים שלי, ומגלה שם חורים במקום כפתורים, כאילו הכפתור של העתיד הוא חור.
והמלך לובש מסיכה, וכל הנשים אומרות בטח הוא כזה מושך שאסור לנו לראות, אפילו שהוא כזה צדיק הוא לא רוצה שאישה תרצה אותו, לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. והן בונות את המקלחות שלהן עם חלון מיוחד עם חור רק לשמים, מי יודע אולי המלך יציץ פעם אחת מהארמון שלו, מגדל בבל החוקי שהם בנו בימות המשיח שמתחבר לגן עדן, וכבר לא צריך למות כדי לקפוץ למעלה, מספיק לעלות במדרגות. אבל הוא לא מוכן לדבר אפילו עם נשים בעבודה, כי אין שומדבר שיחזיק אותו חוצמזה שהוא לא מכיר אף אישה, והוא מתחיל לשאול את המשרתים שלו איזה דבר זה נשים, ובונה עולם דמיוני שלם איך הן, איזה מין יצורים, מנהל איתן שיחות דימיוניות. ובעולם הזה, שהוא מאחורי המחיצה בחלק של הנשים בגן עדן, שככה ניצלים מהפיתוי לאכול מעץ החיים, בעולם הסודי הזה מעבר לבד, שלאף אחד אין מושג מה קורה בחצי השני של הגן, כל אישה מורכבת כמו בימי הביניים מארבע אימהות, ומנסים להעביר את הנשיות מבראשית לעולם המתקדם יותר של ספר שמות ולא מצליחים, רק מרים, וגם היא חוטאת ומי בעלה, והנה בעולם הזה, מוצאים דרך ליצור תקשורת בין העולמות דרך הנחש שהוא זוחל מתחת ומעביר אותות, רק שאף אחד לא יכול לדעת שהוא באמת מעביר, ושהוא לא ממציא את מה שחוזר, אבל מסתבר לפי הנחש, הם חשבו כל הזמן שבצד השני הן אומרות שאלוהים הוא אישה, אבל מסתבר ששם אלוהים הוא נחש. משהו התדרדר אצלן, הן היו יותר מהגברים בבראשית, רוב השבע, אבל במעבר מאמהות לנביאות משהו השתבש, אצל יוסף ואסנת, כי לא היו לה חלומות, והוא המקשר בין שני הספרים, משהו בתקופה בין שני הספרים שהוסתר בין המוות של יוסף ללידה של משה, שהן נשארו אמהות, ורק מרים הנביאה, צריך להבין, מה. כי זה רק מה שרואים כשמסתכלים משמות לתוך בראשית, אבל מה אם מסתכלים מבראשית לתוך שמות. כי הנחש אומר שבצד השני, אבל לא ברור איך, כי אם כאן הראש שלו אז איך הוא יכול לראות שם מהזנב, אבל הנחש אומר לנשים יש שטריימלים ואילו הגברים מכסים את הפאות והזקנים שלהם במטפחות, או מתחת לפאות שנראות אפילו יותר ארוכות ולבנות מהזקן והפאות האמיתיים שלהם. וכל הצדיקים בגן עדן מתכנסים בשבת, המשיח עולה לתורה, יעמוד משיח בן דוד, ופתאום מהצד האבוד של גן עדן, החצי האסור, מתחילה הפגזה של סוכריות, צרחות של אינדיאנים, במטח האש הראשון נהרגים מחצית מהמתפללים, הנותרים שלידי מסתתרים מאחורי הארון, הגבאי מתרומם וצועק אש, אבל אז הוא משתתק ואני רואה דם שיורד לו ממרכז המצח, כל מי שמרים ראש להסתכל חוטף פגיעה ישירה, והמשיח צועק איזה טפשים היינו, אבל עכשיו עוד מעט יכבשו אותנו וישאר לנו רק נשקו של החלש. והוא אומר שכתוב שהוא ילחם מלחמות השם, אבל לא כתוב באיזו דרך תהיה המלחמה, והמלחמה של ימינו היא הטרור. והוא נותן הוראות אחרונות לפני שנתפזר בין העצים, ונלבש זהויות בדויות ובגדי נשים, אתם תהיו הטרוריסטים שלי! ואחד הצדיקים הזקנים שואל מזה בעברית טרוריסטים, והוא אומר מלשון חרדה, חרדים. ואני מבין שכמו שהיה חטא עץ הדעת, עכשיו יהיה חטא עץ החיים. וכמו שהיתה תורה שלמה לתיקון חטא אדם הראשון, עכשיו תהיה תורה שלימה לתיקון חטא אדם האחרון. ואני רואה את הכול, ולא יכול למנוע את החטא.
והחטא לא נמנע. ומגרשים אותנו מגן עדן בפעם השנייה, והפעם קוראים לזה גירוש האישה מגן עדן, והיא האישה הראשונה, ויש רצח אחיות בין הבנות שלה, לאה ורחל, ויש אחריה עשר דורות של נשים, והיהדות מתחכמת ועוברת לפי האבא, כי רק האבא יכול להיות בטוח שהילדים הם ההמשך הרוחני שלו, והאמא לך תדע, אולי האמא האמיתית שלהם היא אישה אחרת. ואנחנו החרדיים מוסווים היטב לתקופה אפלה, לעולם של חושך, לובשים שחור. באור יום אנחנו מסתתרים מתחת לאדמה, ואנחנו יוצאים מהחורים רק בלילה לפעולות חבלה, מטמינים מלאכי חבלה, עם שעונים לכל מיני תקופות, והנשים מציבות שומרות הן ממששות את כל מי שעובר בלילה, אבל אנחנו לובשים שטריימלים והן מרגישות פרווה ונותנות לנו לעבור, לא ברור למה. וככה אנחנו גונבים סוכריות ומסתירים אותם ביערות. ואם יש אישה שהולכת לבד ביער אנחנו שוחטים אותה. וכל פעם אנחנו מצליחים לעכב להן את הגאולה. והן נכנסות לגלות יותר ויותר עמוקה, עד שאין כבר אלוהים. ואז אנחנו מתחילים לתכנן את הגבורה, כי אם השואה היא מהאישה, אז הגבורה היא מהגבר. ומתחילים תעמולה נגד בנות ישראל לאורך ההיסטוריה, טוענים שהן יפייפיות, יותר מושכות מגויות, שהן צנועות יותר, צדיקות יותר, נאמנות יותר, בתולות יותר, גם אחרי חמישים שנות נישואין, וכולם שונאים אותן. והן מסתגרות יותר ויותר, ולומדות בתוך עצמן איזה ספר שהן קוראות לו תור. ואף אחד לא מבין מה יש בו, כי הן קלטו שהדרך היחידה כיום להסתיר סודות, אף צופן לא יעזור, להיפך, אבל יש דרך - להפוך את הדברים המעניינים למשעממים. וככה הן מסתירות את הדברים המעניינים ביותר בדברים המשעממים ביותר. וגבר לא יבין. ואנחנו מכינים להן אמבטיות מיוחדות. ועושים מלחמת עולם אחת סתם כדי שיתרגלו. ואנחנו בונים רשת שמובילים בה בניאדם, שהמידע בה הן נשים. והנשים עוברות ממסך למסך, ואפשר לראות אותן אבל לא לגעת בהן, הן אור ואנחנו חושך, דרכנו הן עוברות. ומתחילות להיות קריאות, תאים מסויימים, מדורים מסויימים, מעבירים מסרים מתחת לאדמה שאכלנו אותה, שאנחנו הפכנו להיות המשרתים שלהן, שאנחנו הכלים והן האורות, וחשבנו. איזו מין שואה זאת! שהולכים לעבוד במקום להתקלח. והסירחון עולה עד לב השמים.
והמדור שלי יושבים בגן עדן על העצים, והעצים מורידים אלינו שאלות וסוגיות, מכל מיני ענפים, ואנחנו מפצחים אותם, והנה אחד הצעירים אומר מצאתי איזה ענף, ממש שובר לי את השיניים, אני לא מצליח, ומביאים איזה קוף צדיק גדול עם פה גדול, עין גדול, שהאותיות הקטנות זה אבקה מבחינתו, והנה הפה שלו נשבר, ומביאים את ראש המדור, וגם הפה שלו נשבר, ומבינים שעלינו כאן על משהו. צריך פה של אישה. ומביאים את אחת השבויות, שעושים עליהן נישואין בבעלי חיים, והיא דווקא יפה עד אימה, לכן מעבירים אותה רק בחושך ובכיסוי עיניים, ולא מרשים לנו אפילו לראות מה השאלה, ואני כועס, מזה?!
ומשיח שלמה אומר, הוא משתבח שככה צריך להתחיל ספר, הנה תראה איך אבא הופיע בתחילת מלכים ולא סגר את שמואל, ולכן מלכותו תימשך לנצח, ואם יוסף היה מחכה למות בתחילת שמות, היו חסרים לו רק עשר שנים של חלומות, הכול היה אחרת. אסור לסיים דברים. ויש לו רעיון איך אפשר להמשיך את התנ"ך, שאלוהים ייתן צוואה בתחילת הספר הבא, וימליך את בנו האדם עוד בחייו. ואני לא מבין איך שלמה נולד, הרי דוד לא ידע אפילו איך נראית אישה - אלא אם כן המסכה שלו היתה האישה שלו! ולכן הוא הוריד אותה רק במקלחת. והנה נמצא פתרון איך לרדת מתחת לספירה האחרונה, איך לרדת מתחת למלכות. נעמי הזקנה היתה חכמה מאוד, היא ידעה איך תהיה התאמה מושלמת. וכתוב בספרים שבאותה תקופה הזיווג היה מתבצע בפנים, ואברי הזיווג היו העיניים, ולכן אנשים היו הולכים עם כיסוי על העיניים, ומסירים אותו רק בחדרי חדרים בשניים, והגוף היה חשוף, רק היה צריך מסכה, או לפחות כובע נמוך מאוד. והאוזניים היו השדיים, ונשים היו לובשות עליהן צלחות לויין, לכאורה מתוך צניעות, וכשהיה נולד להן תינוק הן היו מקרבות את הפה שלו ושומעות בפעם הראשונה בנאדם. וכולם חשבו שהבכי זה הקול של בנאדם.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי