חפץ חשוד
חלמתי שיש איזה מדור, שאני לא יודע מה הוא עושה. ואני שומע שני שדים מתלחשים עניינים של גברים, מנמיכים את הקול מתחת לסף השמיעה, תדרים נמוכים נמוכים, שרק פילים יודעים, שכתוב בתורת השדים, שהם לא רעים, הם רק עושים חורים באנשים כדי שיהיו סודות, והתורה שלהם מלאה חורים, כמו גבינה שחורה, מלאה סודות, למשל הם שואלים מי הנקבה של השדים, אנחנו אפילו לא יודעים מי הנשים שלנו, העבירות שלנו כאלה משעממות שאנחנו נהנים מעבירות של אחרים, כי הדבר שהכי אסור לנו זה לדעת, ולכן אנחנו רק, הנחש שלנו, העץ שלנו, עזוב, איך נראה המחשב שלנו? מחשב רוחני שמבצע חישובים רוחניים, מזאת אומרת, הם שואלים, חישובים בעשר ספירות במקום בעשר מספרים? ואם זה בינארי מזה, חישובים בזכר ונקבה? אבל איפה האישה שלנו? למה האלוהים שלנו כ"כ שחור וקשה? אוף, הם מתלוננים - ושני השחורים האלה, הם נראים כמו שתי שקיות שחורות, מתישבים בספסל לידי, רואים חרדי, אז לא אכפת להם, מקסימום נקלקל אותו, שיהנה. ואני שומע אותם מדברים על איזו מלאכית, שתקח אותם הלילה מתחת לכנפיים, למקום מסויים בשמיים, והאחד אומר תיזהר, יש פה חרדי, והשני אומר גם לחרדים יש דברים כאלה. חופשי הם מדברים, יהיה פיצוץ בשמיים, יום אחד יהיו שדים מתאבדים, הם מאיימים, מדברים לידי כאילו אני לא בנאדם, אבן שחורה. והכי מעצבן אותי שאני צריך לסגור את המחשב, שלא יראו מה אני חושב. יא שתי שקיות זבל שחורות על ספסל, תיזהרו שאני לא אתקשר שאתם חפץ חשוד, אני אלשין למשטרה ציונית ויפוצצו אתכם. והשקית האחת נפתחת ונסגרת ואומרת לראשונה, שבצד שלהם של השמים, עשו כל מיני מחקרים לאיזה צורות שדים נמשכים, נתנו להם לעוף, כדי שאחר כך יוכלו להרכיב מהם את האישה שלהם, לפחות להבין איך היא נראית, ואומנים בנו פסלים אפשריים שאולי נראים כמוה, והיו כאלה שאמרו שהם מרגישים משהו, והיא לא כמו שחשבו בהתחלה, שהיא כמו האישה שלהם, שילוב של עיגולים ומשולשים, אלא גילו שהיא שילוב של חוטים ונקודות, כלומר שהיא ממימד נמוך יותר, וניסו להגיע אליה בספרים ולא הצליחו, זה לא פייר שלאדם נתנו את האישה בהתחלה ואת המשיח בסוף, ואילו אנחנו קיבלנו את המשיח בהתחלה ואת האישה נקבל רק בסוף, הייתי רק רוצה לדעת איך היא נראית! והם בוכים ושרים: אני מאמין בביאת האישה ואף על פי שתתמהמה, כי יש כאלה אצלם שכבר כופרים בקיום האישה, וככה הם ממשיכים להתלונן. והנה באה המלאכית מהר מהר, היא מפחדת היא מתביישת, ומרוב לחץ היא בטעות תופסת אחד, ותופסת אותי מתחת לכנף השנייה. והשני אומר לי מה אתה חושב שאני טיפש, אני יכול לראות דרך חוטים, דווקא דרך חוטים אני יכול לראות, ובלי חוטים אני עיוור, אני יכול לראות דרך המסך שלך לתוך המחשב ולתוך הרשת ודרך הרשת לתוך האדם בצד השני, ואני רואה אישה בקצה הרשת שגם היא מסתכלת והעיניים שלנו נפגשות - והוא משתתק. והוא שואל אותי מי אתה? ואני אומר איך נראית האישה? והוא נלחץ מי אתה?! ואני אומר תגיד מה ראית. והמלאכית מתעצבנת מה אני אבן לבנה ששניכם חושבים שאני לא שומעת מה אתם מדברים. והיא מחבקת אותי נורא חזק ואני מתחיל לקנא בשני שהיא מחבקת אותו נורא חזק, ואני שואל את עצמי מה יקרה אם אתחיל לדגדג לה את הנוצות, עם מה מדגדגים נוצות, אולי היא תתחיל לצחוק והשני ייפול, ואני אומר לה שמעי בדיחה: פעם אחת היה שטן אחד בעולם אחד, שלא היה כל כך מוצלח, וכולם היו צדיקים. והשטן הזה היה ממש גווע ברעב, שטן קטן קטן. והגיהנום שלו היה בית שחי אחד, שחור שעיר ומסריח, והוא היה מפחד לצאת ממנו כי מיד היו מרביצים לו, ולכן הוא אפילו לא ידע על מי הוא נמצא. ויום אחד עלה בראשו רעיון, הוא ידגדג את מרכז הגיהנום. והיה לו רק איזה שד אחד מסכן, שהיה כמעט שקוף, שהרבה חשבו שהוא שקית ניילון. וככה הוא היה אורב לילדים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי