מלחמת אין ברירה
חלמתי שאני קוף חרדי בשלבים הראשונים של האבולוציה, שמתחילים את הסיפור הזה של האבולוציה, ואנחנו מנהלים מאבק נגד האבולוציה ומדביקים לעצמנו זנבות כדי לא להפר את רצון האל. ומספרים שמחוץ ליער יש קופים שקוראים להם בניאדם, והם הולכים בלי פרווה רחמנא ליצלן, אפילו הנשים, להן יש עוד פחות פרווה מכולם(!), ולכן גירשו אותם מהיער אחרי שגילו שהם ערומים. ואני יוצא מהג'ונגל ורואה שבני האדם האלה הם חיות, פראים, צדים צועקים נשים רוצחים מרביצים, לא פתחו ספר בחיים, זה לא יכול להיות השלב הבא של אלוהים. ואני מבין שלהיפך, זה נועד רק כדי שנתקדם לכיוון ההפוך, יותר פרווה, יותר סמיכה, יותר זנבות, ולבסוף, לאחר דורות של ברירה מלאכותית, מפעל חיים, מונח לפני התוצר הסופי - ה"שטריימל". והשטריימלים מתחילים להתרבות, זנב אל זנב, מתחברים, יוצרים רשת קשרים סמיכה ושחורה, שולחים עוד ועוד זנבות, יותר ויותר רחוקים, כבר לא צריך את הראש בפנים, רק הקשרים בין הכובעים, זה השלב הבא שמעל לאינטליגנציה, מעל לראש, זה מה שיקשר אותנו למלאכים. ואני רואה אותם מתחילים להתפשט מקצה השמים בחוטים לבנים, ואני מבין שגם שם היתה התפתחות, או ליתר דיוק התדרדרות, גם הם הולכים ומתקרבים אלינו, ובקרוב השטריימלים יהיו מעל המלאכים שהולכים ונופלים, התרבות שלהם שוקעת מטה מטה, והרגע המכריע יהיה כאשר נקשר את הזנבות האנטנות שלנו לגשיש, או לשערה, או מחוש, שהם שולחים למטה, אחד השורשים של העצים של היער שמעלינו. כי אני מבין שזה לא יהיה רק שינוי מקומי בין הרמה שלנו לרמה שמעלינו, אם גם הם התקרבו אלינו זה בטח קרה בכל הרמות, בכל העולמות, כל העולמות מתחברים. ובינתיים בטח גם מתחתינו בני האדם שולחים איזה חוט מתחת לרשת שלהם, שיפגוש את הרשת שמתחתיה, שעולה מהשאול.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי