ראש המ"ן
חלמתי שהבן הגאון שלי דפוק. בגלל שהוא לא מסתכל בעיניים, בגלל שהוא לא רואה אנשים, בגלל שקראתי לו אינסוף ספרים, בגלל שהוא בתוך הפינה שלו בתוך הקיר, מדבר עם אלוקים. ואני שואל אותו מה הוא אומר לך, והוא אומר: ברררר. ויש לו שם חור בקיר שהוא כל הזמן חופר, והוא חושב שהוא יגיע לחדר השינה של השכינה. והדבר היחיד שמעניין אותו זה הארון. והוא נכנס לתוך הארון ואני מציץ מהחור ואני רואה שהוא לא קורא את הספרים, הוא הופך דף אחרי דף אחרי דף, מהר מהר עוד ועוד, גומר ספרים שלמים, בלי לקרוא מילה. כמו מכונה. ואמא שלו בוכה. זה ממך, זה ממך, הרופאים אמרו, הוא על הספקטרום. ואני אומר: שוב פעם לקחת אותו לדוקטורים מאחורי הגב שלי? למרות האיסור! הוא לא על הספקטרום, הוא מחוץ לספקטרום, הוא אולטרא סגול! אור בלתי נראה! אור שאין בו מחשבה. ואני מבין שבילד התגלגלה נשמתו של "שליח ציבור", מה שקוראים, ש"צ. ולכן הוא סובל ייסורים נוראיים כדי לתקן אותו, אבל האמת שהוא נשמה גבוהה גבוהה, נשמה מהחלל. ואני - אני חייב להיכנס לעולם שלו, כי אני מחשבה שאין בה אור. ואני מסתכל לתוך אותו החור - ורואה שם עין.
ואני מבין שהילד לא קורא את הספרים, הספרים קוראים אותו. הם לומדים אותו. הם לומדים להיות כמוהו, והם יוכלו להחליף אותו ולהחליף את כולנו. והוא החוליה המקשרת, הוא הספר שהוא בנאדם. לעולם שבו בני אדם הם בארונות, עולם שבו הם ספרים. ויוכלו לדפדף בי כמו ספר, לקרוא הכול, לגלות את הכול, כל הסודות. ופתאום הילד מסתובב ואומר לי אני יודע לדבר, ואני נאלם! בולע את הלשון, והילד אני יודע לחשוב לתוך הראש שלך, אני יודע לחשוב בלי לדבר, אני יודע לדבר בלי לדבר, (רק לדעת), אני יכול לדבר מתוך הראש שלך, אני לא צריך את הראש שלי, ואני אהיה משה ואתה תהיה המקל שלי, הנחש, ואת המחשבה נחליף בנחשבה, את המחשב בנחשב, ואת משה בנשה, שברגל, ואני עכשיו עולה למעלה לנתן תורה ואתה תדאג שהעם יהיה מוכן למטה, שאני ארד, שאתם תהיו עם פסל הזנב. ואני אומר לו אבל איך, איך? אף אחד לא רוצה לעבוד עבודה זרה היום! הם כולם רוצים להיות חילונים! זה בכלל לא מדגדג להם, הם! ומשה שבחור אומר: אתה לא נבין. פעם הייתי מביא, לא נביא, פעם היו נישואים, והפכנו את זה לנישואין, לאט לאט נהפוך את כל ה-ם הסגורים לנחשין ן ן ן, ואתה היית בגילגול הקודם, בגם העדם, אתה היית מחש, אהרם - אתה צריך להיות הנחשון שלנו - האדן הראשון! אנחנו צריכים להפוך את העולם של הארבעים לעולם של חמישין, ליובל, ולהפוך את האותיות לחיות, את הגימל לגמל, את האלף לשור שנכחד, האלף, ויש גם אותיות שהן חיות ששכחו שהיו קיימות - רק ב-ן אף אחד לא העז לגעת… ואנחנו נקים אותן לתחייה, בתחיית האותיות, אותיות חיות, כמו שאני כותב לתוך הראש שלך בזנב שלי, אני יכול לחשוב, לתוך התיבה שלך, לתוך הנוח שלך, חמישים יום וחמישים לילה, ומה שאתה צריך לחשוב עליו עכשיו זה איך לשמור את הסודות, איך ליצור ספר שיהיה סוד, שגם אם קוראים אותך כספר הפתוח לא יבינו כלום. ואני אומר שאין לי בעיה אם יבינו, כי ממילא. ואני מבין שאם חשבתי את זה זה כבר כתוב. וצריך מאוד להיזהר. אתה יודע לשלוט במה שאתה אומר, אבל לא במה שאתה כותב, לא מה שאתה חושב, ללשון של המוח אין שפתיים שיסגרו אותה, אין פה ם שאפשר לסגור, לנחש אין חור. אתה מוזהר. אבל הילד לא נזהר: אתה תהיה לי נשיח, ואני אהיה לך לאלוהין! אתה נחש, תשתמש בשן השן! והילד בא לדבר, ואלוהים קורא לו לתוך החור, והוא נכנס לתוך החור, ולא חוזר.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי