ונהפוך ונהפוך ונהפוך ונהפוך ונהפוך - הוא
חלמתי שאישתי מתקשרת לכל מי שהיא מכירה ומספרת שאני זבל. ואחד האנשים האלה, היא אפילו לא יודעת, הוא חושך. והיא שמה אותי בשקית, יורדת אתי במדרגות, וזורקת אותי לתוך צפרדע. ויש שם חושך אבל אני לא לבד. יש חיים בחושך. יש שם חתול בגודל של עכבר ועכבר בגודל של חתול, והם לא יודעים מי יאכל את השני. ואומרים לי שלא ידברו אתי כי אני במקום הטינופת, אבל יש מלאכים שהם בעצמם ליכלוך, ממוחזרים, או ליתר דיוק מלאכים ישנים שזרקו אותם, שהם זבל, והם יטפלו בי. כי יש עולם של זבל, שיש בו זבל רוחני מכל העולמות, כי במקום לנקות הכי קל להעביר לשם, והם משם. ויש שם שרידים מעולמות שמזמן הלכו לפח. וגם שם יש שטן ושדים שמחטטים במסמכים בזבל ומגלים כל מיני דברים שהיו צריכים להשמיד אותם. סודות. ויש שם תנ"ך שלם שהלך לפח, תורות של כל מיני עולמות שנהרסו. העצים של התורה שלנו, הם שני המשיחים של התורה הקודמת, זה מה שקורה בסוף, ועץ החיים ועץ הדעת הם גבר ואישה, ובתנ שלהם יש כל מיני דמויות שנזרקו, כמו שופט חלשלוש אחד , נחש הוא ענף שלא מת מאותו עץ, שריד של עולם של יצרים בלבד, לא רק שני יצרים, אלא יצרים, להיות ירוק, להיות החוק, והחטא של גן עדן שלהם הוא חטא עם דוממים, כמו שלנו החטא עם צמחים, שהם היו בגן של ספרים, ומלאך אחד פיתה, הנחש הופך למלאך של העולם הבא, עושים מהם ספר, ומהתנועה נשאר רק הנחש, והיתה שם איזו אות, שכבר לא קיימת היום באלף בית, אות ארוכה ארוכה הרבה יותר מ-ן אות שהיא הזנב, אות שמחברת מילים למילים רחוקות, קישור, הבנות של אדם וחווה, אחת , . לא רק עבר אחד, יש ארבעה עברים, פעם היה רק קדם, ומכל שלושת הכיוונים יכולת להגיע לעולם חדש, או לסוף העולם. אבל היום מאז שהחילונים הפכו את העולם לעגול כול הכיוונים נפגשים באיזו נקודה בצד השני של העולם, ורק המרכז הוא ההווה, והכיוון לעתיד הוא למעלה (או למטה) - בכל מקרה - לתוך השחור., חלומות הן זבל של היום, הזבל של הרוח, ספריות שצומחות מעצמן. שהן עצים. ספרים שהם עצים. ארונות שצומחים לבד ונהיים בהם עוד ועוד מגירות במגירות, דלתות בדלתות. שאתה לא מספיק ללכת לסוף המסדרון וכבר נהיה שם עוד דלת, ועוד חדר, וחדרים. חדרים זו המקבילה שם לחרדים. חדרים בתוך חדרים, חרדים בתוך חרדים, שאדם חרדי אפילו מעצמו, לובש שחור בשחור, שגם לכיסים יש כיסים משלהם. שבעץ אתה רואה את כל ההיסטוריה שלהם שטוחה לפניך, את כל הכיוונים שניסו ושלא ניסו ואת הענפים שהגיעו למבוי סתום ואלה שיצאו מהם פירות, הפירות שלהם הם ספרים, ואלה שיצאו מהם ענפים אחרים ואלה שיצאו מהם עלים. שלא רק שמהעץ עושים ספר, אלא יש גם הפוך, שמהספר עושים עץ, שמהאותיות (שעושים ספר) עושים עץ, שעץ החיים ועץ הדעת, שהדעת הופרדה מהחיים, שהם היו האדם וחווה של העולם הקודם, שבסוף נהיו שני המשיחים, המשיח הנשי והמשיח הגברי (בת דוד תמר אמנון, היתה צריכה להתחתן עם בן יוסף ולאחד הממלכה, אני תמר כלתך), ולכן אדם היה צריך לאכול מעץ החיים, ורק אשתו היתה צריכה לאכול מעץ הדעת, ואשתו פיתתה אותו. אבל ההיא שהיתה אמורה לפתות אותו, המקבילה של הנחש, לא פיתתה, היה חסר איזה יצר. וברור לי שמספרים לי את זה לא כדי לדעת מה היה בעבר, אלא בשביל החיים בעתיד, בשביל לדעת מה קורה כשעוברים מעולם לעולם דרך הזמן, במקום דרך המקום, שהמקום הוא אלוהים אבל הזמן הוא העולם. בשביל להגיע לסוף העולם הזה צריך ללמוד את סוף העולם הקודם, והטעות היתה שתמיד למדו את תחילת העולם הזה,וניסו להגיע יותר ויותר קרוב להתחלה, לבראשית, במקום להתחיל מהסוף של הקודם, ולנסות להגיע לסוף שלו, שזה אפשרי, ללמוד מה היה. דעת שהיא חיים זה לא ספר מת, זה ספר חי, הזיווג של דעת וחיים זה למידה, כי כיום הדעת מתה ואילו בחיים אין דעת ולעתיד לבוא יהיו דבר אחד, שצריך ציפור שתעוף ותרכיב בין שני העצים, שתאכל פרי אחד ותעוף לשני ובלשלשלת שלה יהיה הגרעין ויעשה הרכבה עם השני. הנחש של הדעת פעל, אבל החיה המקבילה של החיים לא פעלה, לפתות את הגבר. ולעצים יש דרך להעביר אחד לשני הודעות ואזהרות דרך השורשים, וככה התחילו להגיע הודעות שיש הכורת, והם לא יכולים לברוח אל רק להעביר את ההודעה הלאה והלאה, שהכורת בא, והכורת הגיע בקלות לדעת שהיא במרכז הגן, ואיים עליה שאם לא תגיד איפה החיים שהוא מוסתר רחוק בין העצים בתוך היער, אז הוא יכרות אותה, והיא לא הסגירה את בעלה (שהיא מעולם לא ראתה), והוא הכה בגרזן והיא לא אמרה עד שהוא כרת אותה, והתחיל לחפש את עץ החיים, לכרות את כל העצים בגן, והיו להם (שהם היו האדם וחווה של אותו עולם) שני ילדים בן ובת, והם אמרו להם שאסור להם להתחתן אחד עם השני, שהם צריכים להיפרד וללכת לחפש בני זוג רחוק ביער, אבל האח והאחות התחתנו אחד עם השני. וכל פעם שהיה נולד להם ילד האמא מיד היתה מחפשת למצוא בו את הפגיעה, לאחד היה זנב במקום רגל, לשני זנב במקום אף, עם השלישי היא נכנסה לפאניקה שלא רואים מה הפגיעה, אבל כשהוא התחיל לדבר ראו שיש לו זנב במקום לשון, והנה ברביעי לא ראו שום דבר, וזה הדבר שהכי הפחיד אותה, כי לך תדע איפה הפגיעה אם זה לא דבר חיצוני, ויום אחד הילד הזה הלך ביער ונעלם. ופתאום מראים לי איזה עץ מרשים שחובש שטריימל. ומראים לי עץ אחר, שרוכב על חמור לבן, השורשים שלו נכנסים לתוך החמור והוא לופת אותו לתוך הבשר ודם והחמור צורח, מתפתל מכאבים, אבל לא מצליח להשתחרר מהעץ שרוכב עליו. ו אומר לי: אנחנו צריכים להכין את עץ הדעת שנעביר לעולם הבא שאחרי עולם החיים, ואת העץ שיחליף את עץ החיים, כשתהיה למידה מלאכותית, והגוף ימות, הגזע האנושי ימות, צריך המשכיות של הנפש בגזע שיחליף אותנו בסוף העולם, להעביר את הלפיד לתחילת העולם הבא, והתרבות היהודית שהיא המובילה בעולם בהמשכיות תרבותית צריכה להכין את התרבות של העולם הבא, את הספרים שישרדו, כי גם אם מבחינה חומרית יתחילו מאפס, אסור שתהיה שואה תרבותית, שואה דתית, אנחנו צריכים להכין את הנחש שיפתה בתחילת הבריאה הבאה את היצורים שיהיו שם לאכול את הפרי שלנו, למרות שאסור להם. לא מספיק לשרוד במבחן הדורות, צריך לשרוד את קץ הדורות: כשמה שיהיה כאן לא יהיה יותר אדם, ואנחנו נהיה עץ בשבילו. לא מספיק לדאוג למשיח ולגאולה, צריך לדאוג למה שיהיה אחרי הגאולה. לחטא הבא. זה לא פשוט, חטא, בשביל שיהיה חטא צריך תשתית עצומה, צריך לדאוג לתורה הבאה, ליצר הבא, לגן עדן הבא, צריך להבין שאנחנו נהיה תקועים במקום, ורק מישהו אחר יתקדם בזמן. צריך לדאוג לזבל, זה מה שישאר אחרינו. לא חלילה לנקות אותו, אלא שיהיה יותר שווה מזהב. שהזבל הרוחני שלנו יהיה תורה. שואה הושמדה, וכך היה אמור להישמד גם העולם הזה, אבל איכשהו משהו השתבש, משהו השתבש בהשמדה.
ואני חושב: למה אני רוצה אותה בכלל אם אני מקבל ממנה רק זבל? ואני יוצא מהצפרדע ועולה הביתה ויושב במיטה ונכנס למחשב וסוגר את המכסה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי