הלבנת פנים
חלמתי שדיברתי משהו על מישהו, משהו נורא, גיליתי, ועכשיו כולם יודעים. והלב שלי נוקף אותי, אבל אני לא מוכן ללכת אליו שיסלח לי. ומתחיל להיות לי צרעת בבית, אבל אני לא מספר לכהן, והבית נהרס. ונהיית לי צרעת בבגדים, ואני נשבע לכהן שבאמת אין לי מושג למה. ומתחיל להיות צרעת בעור, ואני לא מגלה לכהן, אני לא מוכן לספר שסיפרתי. ושולחים אותי מכהן לכהן, כל היום מתרוצץ בין כוהנים, זה ירפא אותך, לא, זה שמעתי עליו שהוא יכול לרפא אותך. ויושב שם איזה מצורע בשלב האחרון של המחלה, והוא אומר שעדיף פנים לבנות, ולא להיכנס לכבשן האש, והוא מספר לי בלחש שיש איזה כהן שאף אחד לא הולך אליו, כי הוא בעצמו מצורע - והוא יוכל לרפאות אותך. ואני חושב למה לא הולכים אליו, כי אם הוא היה יודע לרפא היה מרפא את עצמו. אבל זה לא נכון, כי אדם לא רואה את נגעי עצמו. ואני הולך לכהן המצורע והוא רוכן אליי עם הפצעים שנוטפים מוגלה, ואומר: אתה יודע למה אני חולה? אני לא מוכן לגלות - ואני פתאום מבין שחושבים שהמטרה זה איך להירפא - אבל המטרה באמת היא לא לגלות! - ואני מזדעזע כולי ונרתע אחורה בכוח עצום, נופל על הכיסא, והכיסא פוגע בדלת והיא נפתחת ואני מתגלגל במדרגות, עף אחורה, ומתחיל ללכת ברחוב עם הפנים אחורה, וחושב שעכשיו אני אולי לא אוכל לראות לאן אני הולך, אבל אני לפחות אוכל לראות את מי שעוקב אחריי. והפנים שלי כבר לבנות לגמרי, נוטפות מרוב לבן, ואני מבין עכשיו שזה לא סתם שהמלאכים לבנים - הם מצורעים, כי הם מגלים. כי המטרה היא להיות יותר ויותר לבנים. וככל שהם יותר עליונים הם יותר מגלים, והצרעת שלהם היא כבר מעל הלבן, צורות חדשות של לבן, בהיר, זוהר, זורח במצח, ולפי זה הכי למעלה צריך להיות אלוהים מצורע שהוא יותר לבן מלבן. אבל הנה שם למעלה אני רואה שנמצא - כבשן! והצוואר שלי כבר כואב מלהסתכל למעלה, הכובע השחור שהולך מקדימה והפך להיות הפנים שלי כמעט נופל לרצפה. והפנים השחורות האלה מסתכלות למטה, ומדברות שכמו שהמטרה שם להיות יותר לבנים, המטרה שלנו להיות יותר ויותר שחורים. ושכמו שהבריאה מתפתחת יותר ויותר למטה - כך גם למעלה, ולכן קוראים לזה אילן: כמו שהשורשים מתפצלים כל הזמן ומחפשים לתוך האדמה, בהתפתחות לעומק השחור, ככה למעלה הענפים עושים חיפוש לעומק האור. כל הזמן מתפתחים. ורק באמצע יש את הגזע היבש, שזה הצדיק, ולכן הוא משעמם. הוא מחבר ביניהם. הוא מוריד את הלבן מלמעלה, ומעלה את השחור מלמטה, ולכן הוא אפור. אם המטרה שלהם היא לגלות, המטרה שלנו היא לא לגלות. והמטרה של הצדיק היא לא לגלות שמגלים. ואני שואל - אבל למה בכלל צריכים למעלה את השחורים? והצדיק אומר: האש! ואני צועק: מה? והצדיק אומר: מה אתה צועק, החיים הם בעירה. ואני לא מוכן - לא! והצדיק אומר: שם למעלה יש את הפירות, ש, יקומים נוספים. ויוצאות מהעץ שתי ציפורים: לצד אחד עפה ציפור של מים, ולצד שני ציפור של דם. לגלות - את הנגע, לספר - את השיער. מצורע זה מוציא רע, ומה ההפך, מה למטה? ההפך של רע זה לא טוב, אלא ער. מכוער. והוא כ"כ מקוטע שאני לא מצליח להבין - מה, מישהו כורת את העץ? ואני חושב לעצמי, בעצם, למה אני צריך את כל המלחמות בכל הלבנים, כשכל מה שאני צריך כדי להפוך את כל העולם לשחור זה לסגור את העיניים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי