בני קורח האבודים
חלמתי שאני נמצא בג'ונגל, ובא קוף ורואה אותי עם הבגדים ושואל אותי מה עושה פה תלמיד חכם? ואני מתבלבל ונופלות לי המשקפיים. ועכשיו איך אני אמצא את המשקפיים כאן בסבך, בלי משקפיים? ואשתי צורחת איייייי הוא עוקץ אותי תעזור לי חדל אישים ואני מבין שאסור לי לזוז מהמקום כי אחרת אני לא אמצא בחיים את המשקפיים כדי לעזור לה. והילדים הקטנים מתפזרים בג'ונגל ואין מי שיחזיק אותם, וברור שאין לי סיכוי למצוא אותם בלי המשקפיים. ואני מתחיל לגשש עם היד למטה איפה שכל הרמשים המגעילים, כמה רחוק זה כבר היה יכול ליפול? זה חייב להיות פה, מקווה מאוד שלא התרחקתי, לא יכול להיות שהאדמה בלעה. ופתאום אני רואה את הקצה של המשקפיים נכנס לתוך קן נמלים, הם גונבות לי את המשקפיים! אני חייב להכניס את היד, והן עוקצות והן עוקצות, בשביל מה הן צריכות משקפיים? והנה אני מרגיש שם - ממשש - זוג עיניים. סגורות? לא, פתוחות?! ותוך שנייה אני רץ בין העצים וצורח איייייי איזה ג'ונגל מפלצתי מזה הדבר הזה, למה אני פה, אני לא יכול, אני לא רואה כלום, המשקפיים אבודות. ואני מתחיל לחשוב איפה במפת העולם יש ג'ונגל, לאיזה כיוון עדיף להמר ללכת, מזרח, מערב. ואני מבין שהכי כדאי ללכת דווקא למטה, שמה יהיה מים, ומתחיל לנסות להרגיש איפה זה ללמטה. ואני חושב על הנמלים, הן רכבת אקספרס למטה. ואני מחליט לעשות את עצמי מת, כי ככה לפחות אני אדע מה יהיה אתי אם אני אמות. ואני מנסה למות בצורת משהו שימושי, עושה מעצמי מטוס ונופל על הרצפה, ועכשיו נראה מה יהיה. והנמלים באות ולוקחות אותי למטה - אל המשקפיים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי