התחלת הכפירה
חלמתי שהשנה מעוברת. וכולם מחכים בסוף אדר ב' מה היא תלד. ואני אומר: אני אומר שהיא תפיל. והרופא אומר: אני אומר שאתה טפיל. ואני מנצל את ההקלה שהביאה איתה המלחמה החדשה של סוגר המעגלים, ואינספור התבוסות, ואומר: אנחנו נפסיד במלחמה. היינו צריכים לשמוע מה היה להם להגיד, במקום לכרות ברית עם השטן. והמומחה אומר: אני לא יכול להגיד לכם הרבה, אבל אני יודע שסוגר צדק. והשדכן אומר: אנחנו לא יודעים מי האבא. את מי אנחנו מגדלים פה? ודווקא אז שומר המסך נכנס ותופס אותנו מדברים. והוא אומר: תשתקו. לאנשים מענפים שונים אסור לדבר. כל אחד שיעסוק בשורש נשמתו. אנחנו כינסנו את צוות הכלאיים הזה למטרה מסויימת. אתם תבנו אותו, ולא תשאלו למה צריך אותו. יש כאן מישהו שרוצה לחזור לענף שלו? שמעתי שלרב הטבחים יש הרבה מה לעשות אתכם, יש הרבה עבודה ב"מטבח". וכולם שותקים. ואתה שהתחלת, הוא תופס אותי, אתה בא אתי. מחר בבוקר אתה מתייצב. אומרים שהכרת את התלמיד. ובשירותים השדכן אומר לי: אני לא אוהב את הלחץ הזה שלהם. הם מסתירים משהו. מקווה שיהיה בסדר. ואני אומר לו: תודה. והוא אומר לי: כולנו ירקנו דם בשביל האדמו"ר והפרויעקט, היית בסדר. ואני אומר: אל תדאג, אנחנו עוד ניפגש. ואני יוצא בשבת הביתה, והנה אני רואה ברחוב - את הרוטוויילר. עם תפילין על הראש, בלי כיפה, בשבת, מנסה להתחפש לחרדי, חושב שהתחפושת מושלמת, ולא רואה שאיך שכולם מסתכלים עליו. ואני לא מתאפק ובועט לו מאחורה בישבן. ומסתובב ונבלע בתוך ההמון, הוא לא יכול לזהות אותי. אבל אני לא יכול להתאפק, אני חייב, ואני רץ עוד פעם בתוך ההמון, בועט בו מאחורה, ונעלם. אבל אני שוב לא מתאפק, ושוב פעם אני - והוא תופס לי את הרגל. ומתחיל למשוך, החוצה מהגוש השחור, ואני צועק, לא, הוא יגרור אותי לגיהנום של החילונים. אני לא כשר! מתנגד, בכל הכוח, והוא מושך, ומושששך, והנה מישהו שאני לא רואה תופס אותי, עוזר לי, ואני בורח - אבל הנעל! נשארה אצלו. ומעכשיו אני חי על זמן שאול. יודע שבמוקדם או במאוחר, עם הגודל המתאים, עם הריח המתאים, והיא תתאים בדיוק.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי