_
חלמתי שיש טפיל שרץ מתחת למציאות, או מעל לאלוהים, ולכן המלאכים לא יכולים לגלות אותו, והוא מתחזה לעולם הרגיל. וגם המלאכים לגילוי טפילים לא יכולים לגלות אותו, כי רץ מתחת לכל המציאות, רץ מאחורי המלאכים עצמם, וממילא אי אפשר להסיר אותו בלי לעקור את מערכת ההפעלה של העולם ולהרוג אותו. פטרייה במוח של אלוהים. מוח שחור, מוח אפור, מוח לבן. ואני מנצל את המצב, ומציל ספר ירוק מהגניזה הרקובה: כאילו מביא לפֶה המפלצת ספר חדש, שהחלטתי לקבור לפני שמישהו יקרא, אבל מכניס את היד, תופס משהו מבפנים, ואומר שהתחרטתי. ואני מוציא את היד בבית מהמעיל וחובש אותה, לפי הדם נראה לי שהוצאתי לצפרדע חתיכה מהלשון. ואני ממהר לפתוח ורואה שיש לספר תורם. מישהו מחבורת הזקן והמשקפיים, שהקיפה את אדון הסליחות, הי"ד. וכתוב שם: לעילוי נשמת משיח בן יוסף. והטיעון המרכזי בהקדמה הוא: השואה = מות משיח בן יוסף. ואני סוגר מהר את התחבושת, לפני שכל הדם יישפך, אני צריך קצת דם בשביל לחיות. ואני מבין מה צריך לעשות, במין בה צריל כעשות. והנה בא הבן, גאון, השקעה פיננסית לעתיד. עוד ספר, לקרוא לו, עוד ספר. ואני מבקש ממנה שתקרא לו ספר, לפחות תהילים. והוא בוכה. לשחק בחוץ עם שאר הילדים? לא, בוכה בלי סיבה. ואני אומר לו: לפעמים אבא אומר לא. ופתאום אני מתפקע מצחוק.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי