החתן
חלמתי שקמה תנועה חדשה של איכות האלוהים, שמנסה לשמור על איכותו של אלוהים, והם מקימים כל מיני אפים בשמיים כדי לתפוס את מי שמזהם את אלוהים, כי פעם אלוהים היה לבן וזוהר והיום הוא כבר שחור לגמרי, ובסוף אי אפשר יהיה לראות אותו, אלא רק למשש בידיים. והם צדים את כל מי שיש לו רעיון חדש ומלוכלך, וחיות הקודש נמלטות עמוק לתוך היערות, אבל היערות בעצמם כבר הופכים לעמודים ישרים ולאנטנות, ועוד מעט אלוהים יחזור להיות כמו שהוא היה לפני הבריאה, והמלאכים כבר יוצאים מהאפרוריות של עבודות הפקידות, ומסתובבים במעבדה שלו כמו מדענים בחלוקים לבנים, כמו חתנים, וממציאים פיזיקה חדשה, מתמטיקה חדשה, תיאולוגיה חדשה, וקבלה חדשה ונוצצת. ונשאר יער נייד שעשוי מדובים, שבו מסתתרות החיות, וכל פעם הדובים בורחים, וככה היער יכול לברוח. וחלק מהחיות כבר נכנעות והופכות למכוניות לבנות, ורק החמור מתעקש להישאר אפור ומסריח, כדי שלא יוכל לבוא המשיח. והפעילים של התנועה לא מפסיקים לשפשף ולצחצח את אלוהים, לא שועים לאזהרות שזה רק הצבע החיצוני, הם אומרים מה פתאום אלוהים כולו לבן כולו, והנה אחד מהם רואה טיפת אדום, אבל הוא מתעלם וקל להתעלם, מכסה את זה קצת בלבן שירד, וכבר אומרים להם אתם לא רואים שאלוהים נראה קצת ורוד, אבל הם - עד שפורץ הדם.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי