נפש כי תקריב
חלמתי שאני בתוך נפש האדמו"ר, ואני מגיע לחדר באיבר שהרפואה עוד לא גילתה, ולכן אסור לגלות איפה הוא, והחיות הקדושות מתלחשות ששם זה "עבודת הקורבנות בנפש האדם". וכל החיות באות לראות קורבנות אדם, וכדי להפחיד אותן אומר הכבש: תחשבו שבבית המקדש היו מקריבים חיות אמיתיות! ויש שם פרה אדומה עם בגדים לבנים של כהן גדול, והיא אומרת לילדים של החיות שבאו לראות: עד עכשיו ראיתם איך הוא הקריב את ההורים שלו. עכשיו תראו איך הוא מקריב את הבן, בתוך הנפש, יותר מאברהם אבינו שהיה מוכן להקריב את בנו אבל לא להרוג את אהבתו לבנו, הוא מקריב את האהבה עצמה! והשור האדום מתקרב עם הילד שהוא ערום כולו, ובהתחלה הילד מתבייש ומכסה את עצמו בידיים, אבל אחר כך הוא מבין שיש פה רק חיות, והוא מרים את הידיים למעלה כדי להישחט ופתאום כל החיות נבהלות, וכמו עדר הן מנסות לברוח מן החדר, אבל הדם כבר מתחיל לצאת מהקירות, והן רק יותר יותר נלחצות, הקרניים שלהן ננעצות בדפנות, פוצעות עוד חורים, הורים מטפסים על ילדים וילדים מטפסים על הורים להגיע למעלה, הדם כבר עובר את הצוואר ועולה ועולה, והתיקרה גבוהה גבוהה, הבגדים הלבנים אדומים כולם, וכבר ברור שאף אחד לא יצא מכאן חי.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי