הצדיק מהדור הישן
חלמתי שאני לוקח את בני יחידי לקבר של הצדיק כדי שהצדיק יברך אותו. ואני לוחש לצדיק בקבר דרך החריץ: זה הבן. זה שצריך להיות. והצדיק שומע אותי, ומכניס אותי פנימה. והוא יושב שם בעולם שלא נפגע, אבל סגור מאוד, ולידו, אני מזהה, יושב ברוך שאמר. והצדיק מסתכל על הילד, שלא מסתכל, ובמקום ללטף לו את הראש הוא מלטף לי את הראש ואומר: אתה צריך להבין את האדמור שלך. בגלות העבודה היתה במקום, ומכאן המנהג, אבל כשהמקום הצטמצם, הגיעו היהודים לכל מקום. כיום בארץ ישראל העבודה שבמצוות היא בזמן, הדור שלך כבר לא יכול לקיים מצוות כמו שקיימו אותן לפני דור. זה לא שהתפילין יהיו אדומות, אלא שהשחור עצמו ישתנה. לא שהזמן התקצר, אלא מתארך, לכן מתקדמים בו יותר ויותר במהירות, והמלחמה היא לקצר את הזמן, כמו שעשו למרחב, טכנולוגיה של זמן, ללמוד יותר מהר. כמו שלפני הגלות, אנחנו בכלל לא יכולים לתפוס את זה היום, לא היה מרחב ולא זמן, הטכנולוגיה היתה של נפש. ולכן המלחמה היא כבר לא למרחב, אלא לזמן, מי יקדים, מי הראשון. האדמורים כבר לא תופסים מקום, האדמור מפה, האדמור משם, אלא מזמן, האדמור מהעתיד. והאדמורים רצים רצים, להיות הראשון שיגיע לימות המשיח. וברוך שאמר לוקח אותי לצד: מה שהצדיק התכוון, שהאדמו"ר שלך יכול להרוס את העולם, כי התורה היא התוכנית של העולם, ואם יש לאדמו"ר פירושים משונים לבראשית הוא יכול לברוא מפלצות שהופכות לחיות לגיטימיות. כמו אותו חכם שפירש הפוך את אישך תשוקתך והוא ימשול בך, ובמקום שנשים ימשכו לגברים יותר, פתאום נהיה להיפך. זו השיטה של כל האדמו"רים לעשות ניסים - הם מפרשים את התורה שלא לפי הטבע. פתאום כוח המשיכה מתהפך, והשטריימל עף.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי