צום עשרה בטבת
חלמתי ששמים עלינו מצור. ואנחנו לא מבינים, מה קורה? וכבר אין מים ושותים שתן ממוחזר מהברז, ויש לזה טעם של מים. והולכים למודיעין על העליון, מה קורה אתנו? ויש שם תרשים של "מעגל השואה", שבכלל לא נראה מעגלי: מכונות ההרס. מחשבי ההשמדה. רשתות השמד. והתרשים נבנה בעבודת נמלים, אבל לא ברור איפה המלכה. יש רק פירורים שנופלים מהשמים העליונים, אטמו את כל החורים, והמודיעין נמצא באפלה. לא מצליח לחדור מעל גן עדן. הולכים לבית של מישהו, והוא כבר לא גר כאן יותר. וגם חיות הקודש לא בבית, החורים בעצים ריקים. ובכל מקום שדורכים הרישרוש הזה של העלים. ורואים שמזמן לא גיננו כאן, והכול גדל פרא, אבל לא קדימה, אלא אחורה - נהיה מוקדם יותר. ויהושע נתן את התורה, כי משה לא זכה להוביל את העם מחוץ ליציאת מצרים, הוא רק ראה את הר סיני מים סוף מרחוק, למרות שהוא עשה את כל המכות. ואברהם הוא שעלה על המזבח בעקידה, ויעקב הוא שנמכר לעבד במצרים. ונח הוא זה שהציץ לאבא שלו אחרי המבול, ומתושלח הוא שחי הכי פחות, אבל חיים מושלמים: שנה של שנים. וככל שמתקדמים אחורה מפחדים שכמו שאדם רצח את חווה, אז מישהו ברא את אלוהים. ולפי זה מחשבים בשקט, שאלוהים גורש מהגן, כי הוא, והנחש! והרב שקה צועק מעל החומה: הגרסא הקודמת של העץ. אתם חושבים שזה הספר? ואנחנו הולכים מבנין המודיעין העליון לעיר התחתית אל הנביא. והולכים בחושך, כי הלילה יותר טוב מהיום, וכבר ממילא אין כמעט יום. זה מצטמצם לכמה דקות אור ביממה. והיום רע. והמצח של הנביא פונה לקיר לצד מזרח, ומאחורה יש לו חצי שטריימל מערבי שמשדר את תמונת החזון ישר מהמוח למסך בכל בית, ואוי ואבוי אם הוא יחשוב על בחורות. אפילו כשהוא חולם. והעם כבר בונה לעצמו חלומות אלילים, חלומות מזהב. והעוזר של הנביא מסביר לנו שכל מה שהם עשו. כל מה שהם ניסו. ראשי המודיעין נפלו אחד אחרי השני. הסוכנים נשרפו אחד אחד ולא היתה ברירה אלא לנתק אותם, לפני שהאש תתפשט אל המטה ותשרוף. ראשים בוערים, פיות, אם רק היינו יכולים לסגור את האוזניים. זו הבעיה, אסור לתת לאנשים רגילים לחלום. הם צריכים להיות ערים עשרים וארבע שעות ביממה. ושומעים את אשתו מבטיחה לילד שלו בחדר השני: אתה צריך לישון. מחר היום הגדול. מחר הולכים למולך. והעוזר דוחף אותנו החוצה וסוגר את הדלת. ואנחנו יורדים לתחתית של התחתית… והנה, קצה חוט - זנב המודיעין. והזנב אומר: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר. המרגלים של משה נכשלו. הוציאו את דיבת השמים, ועכבו את הגאולה והכניסה לשמים, שאפילו העגל החדש לא עיכב. אז עכשיו שולחים את המרגלים של יהושע. ושני המרגלים, כמו שתי רגלים, להליכה בשמים. מציידים אותם בסודות הטכנולוגיים הכמוסים ביותר. ושולחים אותם למעלה. והם לא חוזרים. והאמהות מנסות להרדים את הילדים ללילה הגדול, שלפני היום הגדול. לילה טוב. חלומות פז.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי