תורת החטאת
חלמתי שלעתיד לבוא לא מתחתנים, כמו שיעים, הנשים טובלות, וכולן פילגשים, ואף אחת לא קוראת לאישה בעלי. ובית הכנסת נחרב, ומתקנים חלומות במקום תפילות, ויש כאלה שאומרים שהחלומות כנגד אבות. חלום יעקב, חלום יוסף. והיהדות הרבנית נחרבת והופכת לרז"ל, ובמקומה יש יהדות צדיקית, שזה נקמת הצדוקים, רק שהצדיקים נסתרים, וככל שהצדיק גדול יותר הוא יותר נסתר, והמשיח כבר בא רק שהוא כ"כ גדול שאין דרך לדעת מי הוא. רק אלוהים הוא בסיווג יותר גבוה. והתורות של אחרית הימים מעופפות בחלל בלי כנפיים, מסביב לאזור של סוף הזמן, גבוה גבוה, ואוכלות את הרוח משלדים שמחכים לתחיית המתים - כמו נשרים רוחניים. ותיבת המוח תקועה שם על ראש הר, ואי אפשר לרדת, ואם תזיז אפילו אצבע התיבה תיפול מהחוד, לימין או לשמאל, כל הדרך לגיהנום. וכל הזמן יוצאים מהחלונות ציפורים רוחניות כדי לבדוק האם האדמה כבר עלתה והגיעה לשמיים. ומשה בוכה בתיבה, אבל אף יד לא נשלחת. ולכולם כבר ברור שהוא הלך לאיבוד. והתורות מסתובבות מסביב לתיבה, כי ברור שהתינוק הזה יתפגר. והציפורים שיוצאות לא מגיעות לאף מקום. ואנחנו יושבים בתיבה, ומשה אומר: הגענו לסוף ההיסטוריה. אז איפה המשיח. וציפורה, שיולדת לו את כל הציפורים האלה והרחם שלה מופנה אל החלון, אומרת: גם את הנשרים השחורים - אני ילדתי. ומשה אומר: איפה אהרן, שהיה יולד דרך הפה. והמטה החולה ששוכב במיטה אומר: לא אתם תביאו את המשיח. זה לא המקום, וזה לא הזמן, ולא ככה זה נראה. זה… והמטה הגוסס נוטה הצידה ללחוש משהו למשה - והתיבה נופלת לתהום. הנשרים ממהרים אחריה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי