תורת העולה
חלמתי שמגיעים למחסום, שמעבר לו. במוח של אלוהים. החלומות לא עוברים. עברנו את החלק של התנועה, ורק המודיעין. שולחים בלי סוף סוכנים. והסוכנים חוזרים, חלקם אפילו עם ידיעות חשובות, אבל עם ראשים מסובבים. ואני נכנס פנימה, מה הבעיה לא ליפול בפח, לתוך הר האלוהים, זו רק קליפה. ואני מבין שזה לא הראש שלי שמסתובב - זה כל העולם שמסתובב מסביבו, כי אני בתוך הראש של אלוהים. וכל התקדמות של מילימטר בחומר השחור היא מבצע חשאי שמכינים שבע שנים, וגם אז רוב המבצעים נכשלים. והגופות נערמות, וראש המודיעין צועק: מה חשבתם, שזה טיול? מעבר למוח הישן, המוח החדש, זה כבר לא תנועה במרחב, או אפילו בזמן, זו תנועה טהורה בתוך הידע, לתוך הסוד. והדרך היא קורבנות. מי מתנדב? ואני ראשון.
חלמתי שהיתה לי בובה שקראו לה חואה, כי היא הדבר הקרוב ביותר לחיה שאני מכיר. ואני מוציא אותה לחלון ברוח. שתראה שתראה. והצדיק מזהיר, תבוא משאית תקטוף לך את היד. נופלת תעצור! צועק עוד קילומטרים רבים רבים. בוכה כל הדרך, אבל הם משם כבר לא חוזרים. וכל פעם שאנחנו עוברים בכביש אולי היא עוד שם.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי