עולת הראייה
חלמתי שפעם כמעט הייתי עבד של הצורה. והיה שם הצייר הגדול, הוא היה גדול, הוא היה חרדי שצייר דוגמנית עירום. ואמרתי לו אני לא מוכן להסתכל, והוא זרק אותי מבית הספר. והלכתי וציירתי פס ארוך ארוך במרכז הכביש, פס אינסופי שהופיע אחר כך אפילו בציורים שלו, פס לבן שמבדיל בין השחור לבין השחור ונמשך ונשמך עד הכביש האחרון שמוביל לשום מקום. והוא העליב את הדוגמניות שלו, אוהו, אני זוכר איך הוא דיבר להן על הבטן. אז לא הבנתי, הייתי קטן. אבל הסבירו לי. האדם הזה הוא אדם גס. ואתה אדם עדין. בוא נתגלגל ביחד. והוא אמר לי עד כאן, אתה רואה את ההר? אני אחכה כאן עם החמור, ואתה תתקדם הלאה. אני אצייר את ההר, ונראה אם תחזור.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי