הגיהנום החדש
חלמתי שאני יורד לגיהנום, לראות אם אפשר לשתף פעולה נגד האויב המשותף. ואני שואל את השדכן מה אתה עושה כאן. והוא צוהל: כעונש על השידוכים שלי ישדכו אותי עם מפלצת יפיפיה. ומכניסים אותי למשרד של אדון חולי ארץ. ואני מסנן: בוגד, סוכן כפול. והוא אומר לי: מה שרואים מהקומה המינוס 14 לא רואים מכאן. אין להשתמש במעלית בשעת שריפה. מסביב מפטרלים מאבטחים של הסטרא אחרא, ותפארת האידיוט הזה לא מפסיק להיחנק מצחוק, עובר איזה בכיר, ושלושת רגלי הדבר הזה בולטות לי מהבטן, מתחת לדקרון. הבטן שלי כואבת מרוב צחוק חנוק, אני לא יודעת איך זה יעבור בבדיקה הביטחונית. אני ממששת ומרגישה שזה בעצם שלושה ברגים. הוד אומר שהוא יעשה מזה שולחן סושי. הוא לא מפסיק להתפקע גם כשאנחנו כבר עולים בבור ממול, לפגישה בלתי מתוכננת. מכרים ותיקים של מכרים ותיקים. זה באמת מצפצף. אני חושבת על החורים בקיר השיש החגיגי, על האבקה שנשארה שם, על הרצפה. לאורך הנסיעה, כל פעם שאני נזכרת אני פורצת בצחוק בלתי נשלט. אני מקווה שהוא וידא שניטרלו את המצלמה! בבית אנחנו פותחים את העטיפה ומגלים את התרמית ואני מתחילה לצרוח עליו, שכל השכנים ישמעו. החומר שממנו עשויים החלומות?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי