פרץ
חלמתי שהספינה של משה נעלמה בתוך החלל הפנוי, בעומק המוח, כי מסתבר שהמוח של אלוהים גדול מהגוף, מכל שאר הבריאה. ולכן גם המוח גדול מהראש. ואני בורח מאזור העצים בגן עדן, שהפך לעולם השטן, אל המדבר. והמדבר הוא עולם הדיבור, ויש שם בחול לשון שמונחת מאופק לאופק, ולא ברור באיזה צד היא נגמרת, ובאיזה צד הפה, ואולי זה פה של נחש. ואני מתקרב אל ההר, שנראה כמו בטן בחודש העשירי, ופוגש שם למטה באהרן, שנשאר במדבר עדן. והוא אומר: אחי כבד הלשון נעלם במוח העליון, שמעל לדיבור, אז פתאום אני מיותר! הוא בגד בי עם יונת השלום, כמו שאברהם ידע את שרה רק אחרי שצחקה, וגם זיווג אבא ואמא היה רק אחרי חטא הדעת, וזיווג יוסף ודוד, בגלל פער הדורות, יהיה רק בין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שאחד מהם יהיה אישה, והשני משנה למלך. וזה יהיה בסוף הדורות, כמו שאדם וחווה התחילו את הדורות, בזוג הזה הדורות יסתיימו. ויהיה להם רק בן אחד - בנימין. ומשה במיטת הנשיקה, שמאחורי הפה - השאיר אותי כאן למטה. והפרה יולדת כאן מהשטן, הוא עיבר אותה, ואני לא יודע מה לעשות. ואני עולה בהר, ופוגש את פנחס מנופף עם החרב: זה כ"כ מסוכן הם לא מבינים. לעשות שינויים ברשת מסובכת שהם לא מבינים, כמו המוח של אלוהים. הם עלולים לקרוע קשרים חיוניים. כי המוח של אלוהים זו רשת שחורה, שהרשת הוירטואלית הלבנה של גן עדן היא חומר לעומתה! ואני עולה יותר למעלה, ופוגש את אליהו עם העורב השחור שותק במערה. והעורב אומר: יש אנשים של תיקון, ויש אנשים של תוהו. אבל הם כבר מעבר לתוהו - עולם הבוהו. ארץ, חושך, תוהו, ובוהו. אל תעלה לשם. הם מחפשים את בן דוד במוח של אלוהים. הם רוצים לגלות את הסוד בפריצה מבפנים, לא מבחוץ. כי אלוהים הרי יודע, לא?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי