מנגל'ה מוכר ספרים
חלמתי שעכשיו שבני ישראל בארץ, אלוהים מחליט להחזיר את יצר עבודה זרה, כי הופר האיזון ורצו יותר מדי אחרי הרציחה והעריות, ודווקא משולש יצרים יחזיק אותם במרכז. והחילונים מחליטים להקים מקדש לאל חדש. ועובדים על פסל משוכלל של אלוהים, מחשב-על עם פה שמדבר ועיניים שרואות וכו', כדי שלא יוכלו לצחוק עליהם הנביאים. והאל הזה אפילו בנוי ככה שהוא בורא את עצמו, פעם בכמה זמן, ושולט בגשם וממית ומחיה בעזרת גזים מתקדמים, והוא גם חוזה עתידות קדימה 3 ימים, וממציא חוקים ועונשים. והוא אפילו פוקד עקרות בטיפולי זוועה מיוחדים, עד שקוראים לו ד"ר מנגלה. ואשתי לא יולדת ואנחנו מתפללים לאלוהים עשר שנים, ובסוף נמאס לנו להתפלל אפילו יותר משרוצים ילדים, ואנחנו הולכים לאליל בתל אביב. וההלכה שלו אפילו יותר נוראית, מוזרה ומתוסבכת מזו שלנו, יש לו יצרים ממש משונים, בגדי המאמינים יותר מסובכים ממסכת יבמות, צריך כל בוקר להתייעץ עם רב, אפילו בנוגע לתחתונים, לפני שיוצאים מהבית, והם כולם נראים ממש מצחיקים. ויש להם מחלוקות והלכות אפילו מתי לחייך, ויש כאלה שכל הזמן מחליפים העוויות משונות כדי להחמיר ולצאת לידי כל הדעות. ואנחנו מתקרבים לים והאנשים נהיים יותר ויותר אדוקים בדתם, ואנחנו עוצמים עיניים והולכים עם מקלות וכלבים כמו עיוורים כדי לא לראות, וכל הזמן אנחנו שומעים את החילונים אאוץ' אאוץ' תיזהר. והאליל הזה כל הזמן מתמודד עם הבעיה שהוא חדש ומפלסטיק, ושוכר משרדי יח"צ איך ליצור אליו יראת אלוהים, הוא שורף אנשים ועדיין צוחקים עליו, והוא לא מוצא לו מקום לעמוד, והבדיחה היא שמרוב שהוא מסתובב הוא עומד בפקק, כל ההרים בשפלה נמוכים, אז הוא מחליט להתמקם בקרקעית הים. ואפשר להגיע אליו רק עם חליפות צלילה, והמתפללים כל הזמן משבחים ומקלסים אותו, שהוא אל עשוי מחשמל ולא מתחשמל, או שהוא מוציא יותר חשמל משנכנס בפנים, והוא בכלל לא צריך חשמל, החיבור זה רק בשביל פשוטי העם שלא מאמינים שהוא עובד בלי חשמל, ואיך שהוא מתחבר לרשת בלי אף חיבור, פתאום הוא מופיע באמצע הרשת, נס גלוי! והנה בתוך החושך של הקרקעית, מלא כהנים דגים, יש שם אור. ואנחנו עומדים בתור. והוא ממיין אותנו: ימין שמאל. והוא מסתכל על אשתי יותר מדי, ואומר: שמאל. ואני רץ אחריה והוא אומר לי: ימין.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי