משה בתיבה בתנור
חלמתי שאני רץ בעולם השחור. וכל העצים בוכים: משה מת. משה מת. הגיבור של תורת משה מת. ואני שואל את עץ הבינה: אז מי מחליף אותו בתורת השואה? והנחש של עץ הבינה אומר לי: אסור לדבר עם עץ הבינה. אתה רוצה לדעת מי היה בתיבה? ואני בורח לפני שיפתה אותי למי יודע מה. וציפור אחת שברחה מגן עדן אומרת לי: במבול הקודם לדגים היה מזל, וכל החיות האחרות שרדו בדג מלאכותי, עד שצפור שחררה אותם. ואילו במבול הזה הציפורים חיות, ומי ששורד זה בתוך ציפור מלאכותית, אבל צריך לחכות לדג שישחרר אותם, והדגים מתו כולם, חוץ מזה שבתוך הציפור. זה ההבדל בין מבול של מים למבול של שמים. בין שואה תחתונה לשואה עליונה. ואני שואל אותה: מה קרה עם כל הצדיקים של גן עדן? והיא מצייצת: הם מתחבאים מהשמים בתוך האדמה, אבל השמים נכנסים לתוך המחילות שלהם וחונקים אותם, רק מי שחי באוויר יכול לשרוד. צריך לאכול רוח. גז. עשן. כי כשהשטן התקרב כולם ברחו, והעצים בכו שהם לא יכולים לברוח, והתחננו שלא נפקיר אותם, ובשלב השני הם בכו שלא יכרתו אותם, כי היו שנקטו במדיניות האדמה החרוכה, עולמות לבנים שהפכו לעולמות אדומים שהפכו לעולמות שחורים. והשטן מעולם לא בא. -לא בא? -אומרים שהוא חולה. שהוא ימות. -ימות? והאדמו"ר? -האדמו"ר שלך חי בעולם הרוח. לא עניין אותו החורבן של המקום, אלא של הזמן. הוא הבין שהשינוי המבני בעולם העליון מצריך תורה מתאימה, זה כול התורה כולה. תורת השואה. אסור למשל להתפלל כמו פעם, כי אתה יכול בטעות להתפלל במקום לאלוהים - לשטן. וכול השינויים שקרו באדמה הם תוצאה של השינויים בשמים. התוהו החדש מצריך כלים חדשים, שלתוכם הוא יוכל לרדת. האדמו"ר פשוט נתן שפה לחושך, לאורות השחורים מהתוהו העליון, לעלטה שמעל לזוהר. והיונה אומרת: האדמו"ר שלך בעצם סייע להשמדת גן עדן, והוא ומועצת הגאונים שלו היו היודנראט. לא פלא ש"אוהבים" אותו. לשם אני לא חוזרת.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי