שתי הפרשיות הראשונות
חלמתי שמודיעים לי בקשר החשאי שיש שידוך. ואני אומר לה: חתונה בלי שתדעי איך קוראים לי. וחיים ככה והכול טוב יפה. ואז יום אחד אני תופס אותה מחטטת לי בארנק. השם שלי לא שם, והיא בוכה מתחרטת. ושוב פעם נכנס לחדר ותופס מחטטת במגירה. והיא בוכה. ואני לא מאמין בה יותר, ועובר למידור בתוך מידור בתוך מידור. והיא לא מפסיקה לבכות, ולפעמים אני כמעט מאוד רוצה לגלות לה, רק שעצם המחשבה גורמת לי בחילה. ואני אומר לה בלילה: הטכנולוגיה הדתית היא מותר האדם מהניאנדרטל, וטכנולוגיות דתיות שונות שכבר נשכחו ממכם, הם שאיפשרו את התפתחות התרבות, וגרמו לכל התפתחות: המהפכה העירונית, המהפכה החקלאית, מהפכת הכתב, מהפכת השפה, האומנות. המין האנושי. הכול בבראשית נוח. ורק טכנולוגיה דתית חדשה תאפשר את המעבר מהאדם לדבר הבא. והיא אומרת לי: אסור לנשים לדעת דבר כזה. בשביל מה אנחנו מביאות ילדים. אסור לך לדבר ככה. אסור לבני אדם לדעת את זה. ואני אומר לה: נכון. והיא שואלת אותי: אתה חיה?
← הוצאה לחושך
חלום אקראי