מקץ
חלמתי שאני שם את התינוק על הכתפיים, וברגע שנגמרת ההקפה פתאום הוא מתחיל לבכות. ואני לא מצליח להתכופף ולהוריד אותו, אני כמעט נופל והורג אותו, וכולם מסתכלים, והוא צועק דיו, ואני מתחיל לרוץ. וככה הוא גדל לי על הכתפיים, והראש שלי הולך ומתרוקן ונהיה קליפה, עד שבסופו של דבר הישבן שלו זה הראש שלי, וכשאשתי באה לנשק אותי הוא נותן לה בעיטה בפרצוף, והיא מנשקת לו את הרגליים וחושבת שזה זקן. והוא מסתיר את הראש האמתי שלו בשטריימל, ומציץ דרך 2 חורים. והחיתול שלו מפוצץ כי לא החליפו לו שנתיים, ואין לי ברירה אלא לחבר את מה שנשאר מהראש שלי לרשת החלומות, וזו התיבה. וברשת יש חלומות של כל העולם, חלומות של ראש הממשלה, חלומות של האדמו"רים. וגם החלום של מי שהקימו אותה. היתרונות: גם הצדיקים העליונים יוכלו להשתתף ולבוא לאנשים בחלומות. וככה נקרב את שני העולמות. הבעיה היא הקונפליקט שנוצר בין שני העולמות, מלחמות, העולם הבא לקח את היהודים, והעולם הזה כבש את העולם הבא, נשארו רק כמה הרים גבוהים שעליהם חיים מלאכי מוות, שיורדים לפשוט ולחטוף ולגנוב צדיקים מהעולם הזה לעולם הבא. ויש בלגן שלם בראש של אלוהים, והראש של הראש שלו זה כתר, ואני שומע אותו צועק: הבן יקיר לי אפרים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי