בן יוסף
חלמתי שיש לאלוהים סייעת מבוגרת, ובעייתית. שתלטנית, חושבת שהיא המנהלת של המקום, ושהוא רק המקום. הוא אולי הגן, אבל היא הגננת. וגם זה שהוא הגן, הוא לא שולט בעצים, הוא רק סביבה מתאימה לצדיקים לצמוח. צדיקים ענקיים שלקח להם אלפי שנים לגדול, ועכשיו באים עם גרזנים, בטבעות. והוא צוחק. והיא צוחקת. הוא בוכה. לא נותנת לו בבן, לא סומכת עליו. מחביאה אותו. בגן עדן. מחפש אותו. ואני כבר הולך למאגר הזנבות כדי לבחור לי כלב מתאים למסע. אבל אז אני נעצר. לא. יש דרך אחרת. ואני אומר לאלוהים: קח את בנך, את יחידך.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי