סוכנים
חלמתי שאני מסתגר בחדר. 99% מהזמן אני נעול בפנים. אוכל לבד, חוטף מהמקרר, לא מספר להם כלום, לא משתף, לא נכנס לשיחות, לא יוצר קשר עין. לא פותח. מתעלם מהבכי. עור של פיל. אמונה בצדקת הדרך. הורדת החיכוך לאפס. לא לענות. ונפשי כעפר לכל תהיה. ואני אומר לקיר: אתה יודע שאסור בכלל ללכת לבית כנסת, כי לשון הרע מהתורה ותפילה מדרבנן? והקיר אומר לי: תהיה חזק. והנה דם צפרדע עומד במרפסת, מנפנף בחלון, ואני מתמלא זעם. היא שלחה אותו לכאן. והוא מחייך לי. איך הוא טיפס? ואני פותח לו. והוא קופץ מהמיטה לתקרה ובחזרה, ואומר: יש לך ד"ש מלשון בחרדל. אתה רוצה שנלמד כאן בחברותא? -בסדר. והוא פותח את הספר, ויש שם דף, והוא צוחק: אופס, עמוד סודי. ואני קורא מתחת לשמיכה: הבעיה הקשה ביותר עם המחשב היא הבעיה הרוחנית. להיות מנהלים שלהם, חוקרים, ושיהיו רובוטים מתחת, עוזרים,, מגדל בבל רוחני-להגיע לשמים, לא חשבתם שאפשר פיזית, נכון? כל העבודה השחורה החצי אוטומטית תהיה למטה, ולמעלה יהיה החידוש, לתת להם כיוון, כל אדם יהיה ארגון, המנהל של התוכנות שעובדות בשבילו, ראש המגדל, שילך ויגדל, עד גן עדן. והמלאכים יהיו העבדים, וככה נחזיר את העבדות והמלוכה לעולם. והם יהיו התלמידים שיִילמדו את המורה ולא את החומר. התלמידים החדשים.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי