החיפוש אחרי האדמו"ר הקדוש
חלמתי שהפרה לוקחת אותי עמוק לתוך העולמות האדומים. ויש שם בגבול את הנהר של נטילת ידיים. והבת שלה עומדת בנחל - בלי ראש. וכל הזקנים אומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה. והפרה מתמוטטת מצער, ואני אומר לה: חכי, זו רק ההתחלה. והחלב האדום שלה נשפך באדמה, והיא מבינה שהיא תהיה הפרה האדומה האחרונה. והזקנים באים לנחם אותה ואומרים: אין יותר בנים. רק זקנים. ברחנו מהעולמות הלבנים. כולם רודפים אחרינו, אם פעם היו ציידי שטריימלים, היום יש ציידי זקנים. והראש של העגלה הערופה אומר: אני גיליתי ששלושה בתי מדרש נאבקים על תורת השואה, שלושה ארגונים: האדמו"ר הלבן והישן, האדמו"ר החדש והשחור, והאדמו"ר האדום - השטן. בעולם הלבן נמצאות הרגליים שלה, בעולם השחור הגוף שלה, ובעולם האדום הראש. וכל אחד חושב שהוא יצליח. ועכשיו אני לא יודעת לאן היא הולכת בעולם הלבן, שהוא בחינת מקום, ובשחור הזמן, ובאדום הנפש - בגיהנום. והפרה מחבקת אותה: אתם מבינים איזו מפלצת? אסור היה לתת לאדמו"ר לצאת מהעולם השחור. והזקנים אומרים לה: לא בוכים על חלב שנשפך. ואני שואל אותם: ראיתם במקרה את משיח בן יוסף? והזקן צועק: בן יוסף! והם בורחים וצורחים. נעלמים כולם. והפרה אומרת לי: מטומטם.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי