הפרה העשירית
חלמתי שהמוות שלי אדום, ואני עולה לגן עדן האדום, ויוצאת פרה אדומה, שאוכלת את העשב האדום, ואומרת: בוא שחור. אני רוצה את העיגולים ממך, כדי להיות פרת משה רבינו. ואני הולך לידה, והיא מלקקת לי את הפנים, ואומרת: אני אוהבת אותך, אתה כ"כ מלוח, ואני נזכר בלשון בחרדל ובוכה. והלשון שלה שעירה כמו שטריימל אדום. והיא אומרת לי: קראת את הספר הסודי של האדמו"ר, שירים וחזירים? ואני נבהל: האדמו"ר כתב שירים? והיא צוחקת: האדמו"ר כתב חזירים! וכשהוא הגיע לכאן הוא התחיל להפוך את העצים בגן עדן לשולחנות. לא שמת לב שאין פה אפילו עץ לרפואה? הוא עשה שם מהפכה. והפרה מגיעה אתי עד התהום, ואומרת: תורת השואה נכתבת עכשיו, והוא כבר בפרשה השנייה, פרשת מח. והשטן משתולל שם. יש דלקת פרקים בתורה, ניוון שרירים שהצדיקים בעצמם צריכים להזיז לה את העצמות, הריאות שלה מלאות דם והרוגי מלכות צוללים בין דגי דם ומחפשים את החור, כשהיא משתעלת זה נורא. והכי חמור זה פגיעת ראש שצבא האדמו"ר עולה לשם, אל הכתר של המוח, ורוצים להעיף את השטן, כי יש שם רק לא תעשה. הרי כתר למוח זה הגבולות של המוח, זה המערכת המשפטית שמסביב לחשיבה. והאדמו"ר הולך לעשות שם חור ולהגיע לעולם שמעל גן עדן, הוא לקח אתו מהשואה את משיח בן יוסף, והם יכניסו את השואה לגבולות המחשבה, ותהיה קטסטרופה. תכל'ס השטן צודק. האדמו"ר שלך הורס את השמים. ואני אומר לה: האדמו"ר הוא אדם מיוחד. והיא מתחילה לרדת אתי במדרגות אל הגיהנום, ומקררת את ראשי עם הלשון שלה, מחממת אותי עם הבטן הענקית שלה, רק שאסור לרכב עליה, כי לא עלה עליה עול. והיא כל הזמן דואגת: אתה בסדר? אנחנו צריכים אותך חי, כלומר מת רק פעם אחת. והיא מבקשת: כפרות, תבדוק שאין לי שערות שחורות. והיא עצובה: שואה בגן עדן? עוד מעט יגמר המבול, והם יתחילו את המגדל.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי