המחלה
חלמתי שאני עולה למונית ואין לי כסף. ואני אומר לנהג: תברח. ואשתי לוקחת אותי לבגאז' ומאיימת: אתה תרצה לשכוח את היום שבו הכרנו. עונה: היום אני לא רוצה לשכוח. וכולם מדברים על התלמידים החדשים, אפילו הנהג מתחיל לדבר פוליטיקה: התלמידים האלה של האדמו"ר החדש, שלא יודעים מה הם עושים בחדר הסגור שלהם. והוא עוצר בחריקה, ומסתובב אליי: דוס מסריח, אהבס אלוקוס הסבוננוס בסודוס עמוקוס! ואני פותח את הבגאז' ונמלט, והנהג מדדה אחריי: דירה בתחתונים! וירוס אלוהי! זוהר בחושך! והוא לא מפסיק להשתעל. ואני מסתכל על השמים, מבקש רחמים, ומת.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי