מוסף
חלמתי שמתעללים בי. ויש לי הברירה לעשות עקידת יצחק הפוכה, ולהקריב את עצמי על המזבח - בשביל הבן שלי. אבל גם זה לא יעזור לו באמת. ועדיין, כל פעם שאני נזכר בפנים שלו, מתחשק לי לטפס על המזבח. ואני כבר לא מסוגל להסתכל לו בעיניים. ואני שונא את אלה שמאחלים לי רפואה שלמה, כי לא נרפאים מזה. אפילו לא יודעים אם זו מחלה. אבל - זו מחלה.
ומכיוון שאין צדק באדמה - חייב להיות צדק בשמים. ומכיוון שאין צדק בשמים - חייב להיות צדק בחלל. ואני מסתובב בבית קברות של אבנים, שהמצבות בו הן אנשים. ויש רעש עצום בבית הקברות, כי במקום לקרוא את המצבות, המצבות מדברים. ומצבה אחד אומר: אני רוצה להזכיר,שהאיינשטיינים של המחצית השנייה של המאה ה20,נשרפו באושוויץ. והשני אומר: השואה הנוראה, ההישג הגדול של המאה העשרים! והשלישי: ולכן עכשיו יש ליקום עשרה מימדים, והמימד ה-11 של הזמן הוא הדעת. ולפני כן המימדים היו לפי שם השם. אנחנו עוד נתגעגע לארבע החיות. והנה גם היא - גם היא שם, אבל אין לנו על מה לדבר. והיא אומרת לי: שלום. ואני אומר לה: שלום. ואני עובר לקבר הבא.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי