עולמות אדומים
חלמתי שנמרוד שם עליי קצת יותר מדיי עין, והוא מושך לי בזנב ואני צועק: עזוב אותי! והוא צוחק: אתה יודע מזה גיבור ציד לפני השם? מילא ציד, אבל לפני השם? ואני נובח: בבקשה תעזוב אותי! והוא אומר: אל תדאג, אבל הוא מתחיל להרים אותי עם הזנב. ככל שהוא אומר להם את התורה שלו הוא מרים אותי יותר עם הזנב, עד שאני לגמרי באוויר, ואני צועק: אתה תתלוש אותו! והוא מתנדנד ודורש, והוא מסובב אותי באוויר מעל הראש שלו, ואני מפחד שאני אעוף - ואני עף! ונמרוד רודף אחרי: אני אתפוס אותך!
וזה מה שנמרוד טוען. הבעיה היתה שהיו רק שתי צלעות במשולש: קשר בין האישה לאדם, וקשר בין האישה לנחש. ולא היה הקשר של אדם עם הנחש. והוא מסביר, הוא מבין בחיות, שבחג השלישי הנחש זה הלולב - לומדים תורה שאין בהם מצוות. טעם ללא ריח. ויש לו כבר הכנה לחיבור משני הצדדים, שתי צלעות - ערבה והדס, אבל האדם צריך לחבר אותו עם האישה - האתרוג, ולסגור מעגל בנטילה. ומי לומד תורה ללא מצוות? גויים, חיות, תינוקות, חילונים, מלאכים, מתים. וכדי להכניס להם את עניין המצוות צריך להפוך את המצוות לתורה, שיש העלאה משפת פקודות לשפה מונחית עצמים, מארגון של פקודות לארגון של גופים עם שיטות. אבל יש עוד העלאה, שפה יותר גבוהה, מעל התורה.
ונמרוד אומר שצריך לצוד, והוא מסתכל עליי במבט רב משמעות, ואומר שאם הם רואים שפה חדשה, שפה של ציפורים, או שפה של נקודות, שפה של למידה וכו'. כמו שהיום עוטפת את העולם שפה אחרת: הקטגוריות העתיקות של עולם שנה ונפש הפכו למקום-זמן-אדם, והיום כבר מדברים על אתרים, עדכונים, משתמשים. ויש את הצלעות שמחברות אותם: שמחברים לכל נפש עולם, ונהיה אתר שמחבר נפשות ונפשות שמחברות אתר, או שנותנים לכל זמן נפש, ונהיים זמנים שמחברים נפשות ולהיפך, או שכל עולם עשוי מעדכון וחידוש, ונהיה מקום שמחבר זמנים ולהיפך. ובסוף עושים מזמן מקום ולהיפך, ונפשות וכו'. ומה יעשה ירא השם, כשהופכים לו את החג לנפש, והוא בא לפחות לדבר איתה, והנה היא כבר הופכת למקום? גונבים לנו את המצוות! פתאום פסח הופך לארץ ישראל ושבועות הופך לדוד המלך, וכו'. שלא לדבר על מצוות שהפכו אותם לחזיר. לכן אנחנו צריכים לשמור על התורה והמצוות. לא לתת לסטרא אחרא לשחק בהם, ולעשות מאתנו צחוק. ואתה יודע איך שומרים, כלב? כשאנחנו נשב על שלוש הצלעות, ונשמור על המקום, נשמור על הנפש, ונשמור על הזמן. בגלות שמרו על הנפש, כאן שומרים על המקום, אבל הפקירו את השמירה על הזמן. נתנו לחידוש להפוך לממלכת השטן. (ולכן קודם שואת הנפש, ואח"כ שואת המקום, ואז תבוא שואת הזמן). ואתה שואל איך שומרים על הזמן?
ונמרוד עונה: מה שצריך זה לנבוח! לנבוח בלילה! אם חלמת חלום שיש בו לפחות אחד חלקי שישים מנבואה, שלא יהיה בטל בשישים - אז לכתוב אותו בקצרה, ולהפיץ לנשמות הקשורות, לחג הקשור, למקום הקשור בחלום. אדם עובד כל היום בשביל הלילה, כל האורות שנכנסו בו ביום מוצאים כלים בלילה. צעקו עליך, קיבלת תוצאות לא טובות של בדיקה, אתה מפחד, זה יבוא אליך בלילה. כמו שכתוב בגמרא שחלום טוב בידי מלאך, חלום רע בידי שד. אז אתה חייב להוסיף את הרגל של הלילה לזמן שלך. צריך מינימום שלוש רגלים כדי לסובב את הזמן ולהתקדם, לעגל אותו במחזוריות, כי אם זה שניים זה רץ ביניהם, כמו אנשים שחיים מצאת החמה עד צאת הנשמה. כדי לעגל את היום אתה חייב לעשות צעד גם בלילה. וככה תשמור על הזמן: שחרית-בבוקר זה החידוש חסד מחלום הלילה, מנחה-בצהרים לשבת בדין לשפוט לסדר, וערבית-בלילה זה רחמים, לחזור למה שהיה פעם, להיזכר. בבוקר להתפלל לקב"ה שיתן לי רעיונות וחידושים, בצהרים להודות לו או לפחד שיש הסתר פנים, ובערב להיזכר ברעיונות קודמים. ואתה שאתה כלב השמירה של המשטר, של אלוהים, יודע שכל הכוח של התקשורת, של הקישור, הוא הזמן. לכן צריך תורה בזמן. תורה ליום כיפור, תורה לסוכות. כי כבר אי אפשר לחכות לנבואה. פעם באמת החידוש היה בנבואה, אבל היום יש רק חלומות, והנבואה בטלה בשישים.
לכן בתור צייד, אני אומר לך שכל טכנולוגיה חדשה היא חיה, וצריך להחזירה בתשובה, והתורה חזירה, צריך להאכיל אותה. למשל אם יש אנרגיה נקייה - ללא חורבן, צריך ללמוד שזה הזדככות הכלים, אורות ללא שבירה. לכן זה כמו קורבן עולה ללא חלק לסטרא אחרא, מה שעלול להרגיז אותו, ולכן צריך להכין לו כלים משלו, לתת אוכל לכלב, כי זה מסוכן כלב רעב. כלומר, מצד אחד זה מסימני ביאת המשיח, טוב מאוד, אבל מצד שני, לא למדנו כלום? שוב פעם מנסים להכניס אורות של תוהו בכלים של תיקון? בסוף תהיה שבירה נוראה. מה שצריך זה דווקא אורות של תיקון - בכלים של תוהו! אז מה עושים עם כל האורות האלה שאין להם גוף, כל החיות החדשות האלה שלא היו בתיבה, כל הרעיונות האלה שאין להם בת זוג? מה שצריך זה אישה חדשה. סוג חדש של כלים. תיבה חדשה. גוף חדש. ארץ חדשה. חזיר חדש. ארגון חדש. סודות חדשים במקום הישנים שמתו. לא מספיק ההעלאה של: למצוא, לאכול, לגדול. צריך גם את זו של הסוד: גילוי, זיווג, כיסוי. חטא הדעת וחטא הסוד. כל חידוש - להשתמש בו, זה מצווה. אבל להבין אותו, זה תורה. תורה שבפה אני מבין מזה, אבל מזה תורה שבעל פה? שפתיים זה המפגש של שתי שפות, נשיקה עם שפתי התורה, זיווג, כל שפה היא שפה של הקב"ה, לשון להכניס אותה לפה, נחש משמיים, לתפוס אותו ביד, להפוך אותו למקל האלוהים. יסודות לקבל אותם. כרגע מנותקת משפת האל. שבעל פה.

ואני כבר לא מקשיב, ואני שמח שהוא ממשיך לדבר. כי האמצעי סוף סוף רועד בתוכי. אלוהים מאכן אותי. ואלוהים של הכלבים אומר לי: האו האו האו. ואני נמלט משם ליערות האדומים, לפני שתגיע הפצצה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי