עולמות לבנים
חלמתי שאני כלב בשמים. ויש שם שירותים מיוחדים לכלבים שאני לא אלכלך את גן עדן, עם ריח מיוחד מאוד שאמור למשוך אותי, אבל בטעות אני משתחרר למלאך מהרצועה. ואני מתחיל לרוץ, עוד ועוד, לרוץ מהר מאוד, לא מסתכל על העצים, לא מסתכל על הצדיקים שהם כאלה צדיקים שמותר להם ללכת עירומים, וזה לא ישפיע עליהם, ויש כבר מקום נשים ערומות וזה לא משפיע על אף אחד. ומתחילים להיות אנשים מחוברים עם 4 רגליים וידיים, וכל הזמן בורחים נגד כיוון הריצה שלי - מהמקום שאליו אני רץ - נחשים, עוד ועוד נחשים, והנה עוד מעט הימים הראשונים, עולמות שבהם, אור מעורבב בחושך, או שהים מעורבב ביבשה, או שהשמים מחוברים לארץ, מעורבבים, ואני תופס את אחד הנחשים, והוא לוחש: הצילו אתה רוצח אותי, בבקשה, תן לי לברוח! והוא מפתה אותי: בבקשה! אפילו רק נשנה כיוון, אל תלך אחורה, נפנה לצד, לעולמות אחרים. אתה תראה, אני אקח אותך לעולמות של השבת, איפה שאלוהים נח, כלה, "ויכל אלוהים", ואז האדם חי, שם תוכל להימלט ממנו. ואני חושב אידיוט, הוא לא יודע שאם נפנה הצידה לא , אבל באמת, יש שם מלא עצים עם זקנים, בהתחלה זיפים לבנים של ילדים, ואז עצים עם שפם, ואחר כך זקנים ארוכים ארוכים וסבוכים, שמכסים את כל הרצפה כמו שלג לבן. ואני מציץ למעלה ורואה שהשמים מחולקים באמצע חצי כחול חצי לבן, והנחש אומר שזה לא השמים, יש הר לבן שמגיע עד השמים, בגובה אינסופי, אז אפילו שהוא רחוק נורא, זה נראה כאילו הקו המפריד בדיוק באמצע השמיים, כמו השמש בצהריים, והוא צועק שאני אזהר איפה אני דורך, כל החוטים מחוברים, ויש כאן שערות שמגיעות עד לזקנים של רשי, של משה רבינו, והנחש צועק: בעדינות להיזהר לקרוע! כל חיבור כזה לקח אלפי שנים לגדל אותו, לכל אחת כזאת לצמוח. ואני מושך בעדינות, באחד החוטים, ואני שומע מרחוק מרחוק מרחוק צועקת, מישהי, והנחש צועק די! אבל אני אומר: ששש, זה לא היה רב, זה היה אישה. והנחש אומר לא! ואני אומר לא נכון זו היתה אישה. והנחש אומר לא! ואני מתקדם עם החוט ומושך כל דקה, והצעקות הרחוקות מתוך העצים כבר יותר קרובות: אאו! איי! אוה! איה! אהה! ואנחנו חוצים נחל של דם, ואני יכול לראות מהפנים שלו, ואני שואל אותו מזה, והוא אומר: זה מחזור של ראש השנה, מחזור שיש רק פעם בשנה, אל תדאג. ואנחנו מתקרבים, והנה יש שם עוד נהר אדום. ואני שואל: אז מה זה? והוא אומר: זה, זה מחזור של יום כיפור. נו, פעם בחיים. ובקושי אנחנו עוברים, נאחזים בשערות אחרונות שעוברות, שמחזיקות מעמד , והנה אנחנו קרובים, ויש שם ים דם. ואני צועק על הנחש: מה? והוא אומר: זה של החג הנעלם. זה חג שעוד לא ירד לעולם, ולכן עוד לא יודעים מתי הוא, אבל יש אנשים שיכולים להרגיש פתאום איזו בליטה מתחת לזמן בלוח השנה, באמת לא יכולת לצפות שאני אדע. זה פעם ראשונה מבריאת העולם. אם לא היית מתעקש ללכת בכיוון הזה בכלל לא היינו מגיעים לכאן. והשלג מגיע ממש עד שפת המים, כלומר הדם, והשערות נכנסות פנימה, והנה יש שם בין העצים אישה עם זקן. כלומר אישה רק עם זקן, ערומה, אבל זקן ארוך, לבן, שמכסה כמו בגד ים ושמגיע עד למטה ומתחבר לרשת הזקנים ונבלע בה. והנחש לוחש לי: דוד המלך… -מה? -ששש… בא נפתה את דוד המלך! -זה דוד המלך?! מהה? ופתאום היום החג הנעלם!? אני לא מאמין לך, זה חג מדאורייתא או מדרבנן? -יש תקופה שלישית אחרי דרבנן, שעוד לא הגעתם אליה. כשתכיר אותה תבין ששתי הקודמות היו רק צלע אחת במשולש. -משולש? והנחש מלחשש: איזה איברים אתה חושב שיש לה מתחת לזקן, זה גבר או אישה? יהיה מין שלישי, ואז תבינו למה היה חסר איזון עד עכשיו. והנחש מחייך, ואני בא לחנוק אותו: זה אתה? אתה חושב שזה אתה? שאתה המין שהיתה בוראת האישה? אחרי שהיא היתה נרדמת, שאתה נזר הבריאה? והנחש אומר תעזוב אותי, נו, אל עפר תשוב - ומי אוכל את העפר? לא סתם העלימו את הבריאה שלי, פתאום אני מופיע! ערום! אדם לא ידע מזה כלום. מה חשבת, שיש רק שניים? חייב להיות אמצעי. חשבת שאלוהים פראייר? נתן לך את עץ הדעת, וסיפר לך על עץ החיים? את העץ השלישי הוא העלים. יש עץ שלישי, לא רק תורה שבכתב, או תורה שבעל פה. -תורה שבאוזן? באף? -לא, תהיה יצירתי. -שפה שלא אומרים אותה? שלא כותבים אותה? -תחשוב שהמפקד אומר לך, זה תורה שבכתב, אבל מה שאתה , יש תורה שלישית, מה שאני מצפה, לא מצווה! ממך לעשות. לבד. מה שאני לא יכול לומר לך, אלא. אתה מבין?
לא? נגיד אלוהים אומר לך מה לעשות, לא לאכול, ואז אתה אומר לאישה, גם לא לגעת, אבל אם האישה רוצה משהו שהיא לא יכולה להגיד, כי מה , כי זה העניין, שבלי שהיא תגיד. אז כאן אני בא - הנחש. אני . נו, לך בעקבות הזנב שלי - הוא עושה לי עיניים עצובות - ואז אני שם לב שהזנב שלו לא נגמר. הוא נהיה חוט דק דק דק… אז גם הוא מחובר לרשת? איזה באסה צריך לעקוב אחרי כל הדרך שעשינו בחזרה. ואני הולך בעקבות החוט, ונדמה לי שאיבדתי את הדרך. אולי התבלבלתי בין החוטים באיזשהו מקום? ועכשיו לך תמצא בכל הסבך הלבן, לעזאזל! ובסוף אני מגיע לארץ של עצים צעירים מאוד, תינוקות, עצים שצורחים, שהם רעבים, ופתאום יש איברים ענקיים של נשים בשמים, ענני כבוד שאין להם בושה, שכל העולם יראה, ויורדים משם גשם של חלב, טיפות בגודל של דליים, ואני כבר מבין, זה הכול מתחבר לשלג של הזקנים, ואני חושב, אני כבר יודע איך הם מתחברים, התינוקות והזקנים, מה שמחבר ביניהם, לבן, מה שמחבר אותם זה הזרע! ואני מת מפחד מהיער הבא, מה יהיה שם, ואני מתחיל לרוץ אחורה, בורח מכל היערות הלבנים, אל היער השחור.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי